בדרך ל"אבו מסמס"

היכן נולדתי?

מעשית נולדתי בבית החולים הסקוטי שנמצא בזמנו בטבריה, והיום כבר לא קיים. אבל אם תשאלו אותי היכן מקום הולדתי, אז נולדתי בין ירדן לכנרת בדיוק במקום שהם פוגשים זה את זו, במוצא הירדן מהכנרת בחלקה הדרומי, ומשם הוא גולש לים המלח במסע מפואר שנקרא גם גאון הירדן, ומתפתל ומסתלסל באלפי פיתולים עתירי אקליפטוסים ענקיים, אשלים, סוף וקנה ומלא בבעלי חיים ממינים שונים ומשונים, ובעלי כנף ודגים.

לחובבי טבע נלהבים אין מקום יפה מזה. הכנרת היא האם שלי והירדן הוא האב ו"אבו מסמס" הוא הטבור שלי. היה כך מאז ומעולם ויהיה לתמיד, עד שאשכב ליד הבת שלנו בשמת בבית הקברות אשר בדגניה עם רשרוש חרישי של עלי עצי הפיקוסים.

למרבה הצער לא הכול נשאר כפי שהיה, ובחרדת קודש אני שר את שירת הירדן והכנרת המבוישים בדלות שלהם היום. הירדן הוא חלשלוש, עלוב ונרפה כעומד בפינה, נזכר אולי בימי תפארתו ונראה כמתפלל חרישית ביחד איתי, אליו שבשמים שייתן מספיק שנות גשם ויחזיר לנו את הכנרת והירדן שלנו על תפארתם הנהדרת של שנות ילדותי.

בתמונה הנהדרת שאיתי נכדי הטייס שלח אלי ואני עיבדתי, רואים את עמק הירדן והכינרת, הרי הגולן במזרח הכנרת משמאל, הרי הגלעד במזרח עמק הירדן מימין, ובקע הירמוך הזורם או מה שנשאר ממנו. לצערינו גם "ירדן" מתייבשת ושואבת את כול מימיו, ומה שנשאר זורם בזרם חלשלוש לנהריים ומתאחד עם השאריות של הירדן, שהיום הוא בעיקרו מוביל מים מלוחים שנוקזו לתעלה לאורך הכינרת, כדי שלא יומלחו מי הכנרת ונשפכים לירדן ליד ביתניה.

אבל בואו לא נקדים את המאוחר....

בדרכך מעפולה לעמק הירדן, אני לוקח אותכם איתי דרך הר תבור, כפר תבור, ומורדות הגליל התחתון, אל בקעת יבנאל, עמק ה"פלפל הקליפורני" לשעבר שהאיכרים של יבניאל היו מגדלים ליצוא, ושקדים וצמחי התבלין. כבוד רב אני רוכש לאותם איכרי המושבות, יבניאל וכנרת המושבה ומנחמיה שחיו במושבותיהם עוד לפני הקיבוצים.

במושבה יבניאל התרחש בשנים האחרונות תהליך שאין רחוק ממנו מהחקלאות של מייסדי המושבה. לאחר עשרות שנות חיים, קשיי פרנסה והתבססות כישוב חקלאי, נחה הרוח על איזה אדמ"ור ברסלבי, והוא לקח את עדת מאמיניו שהיו ברובם חוזרים בתשובה קיבוצניקים לשעבר, עם צאצאיהם, מיטלטליהם ואמונותיהם המופרכות ביותר שיכולים בכלל להיות, ועדת מאמינים פתאים אלו נפלו על יבניאל כעורבים שחורים ופתחו במלחמה עם האיכרים על האופי והשליטה במקום.

ומה הכוח והיכולת של האיכרים מול האדמ"ור ולהקת מאמיניו. משקים נחרבו ואדמה ננטשה ובתי מדרש נבנו והדלות של האדמ"ור וחסידיו השתררה על המקום. כל מעבר בכיכר של יבניאל, ומראה האברכים והנשים הלבושים שחור, במקום טרקטורים עמוסי ירקות צבט בלב.

בזמן האחרון שמעתי שלאחר מות האדמ"ור החלו חלק מבני החוזרים בתשובה לעזוב את יבניאל, נוצר איזשהו איזון והמקום החל לחזור לעצמו, ואני מאחל ליבניאל שאכן כך יהיה. אני יורד בירידות התלולות של יבניאל וחוצה את המושבה, הנה הבית של אלקונה והבית של בנימין ששיפצו במסירות ביחד עם שמל'ה את בתי החברים בדגניה.

הר תבור ברגע של יופי

בקעת יבנאל כפי שנתפסה בעדשת המצלמה של שמוליק. רמת פוריה במרחק ובקו האופק, הרי הגולן.

חרדי ביבנאל

איתן איתן

לאחר שאתה יוצא מיבנאל וממשיך לגבעות פוריה, ממש בשיא גובהם נפרש לעיניך נוף מדהים, במרחק מימין הרי הגלעד ומשמאל הרי הגולן, למרגלותיו הכנרת והכל עטוף בשטיח פסיפס צבעוני ומרהיב של שדות קיבוצי עמק הירדן. תמונת הנוף הזאת משנה את פניה בכל עונה ובכל שעה משעות היום. תבוא בבוקר, בצהרים או בערב ובכל פעם תתגלה לך כנרת אחרת, צבעים וגוונים אחרים.

אני ממשיך בכביש המתפתל במורד הרי פוריה, ולפני שאני חוצה את כנרת המושבה אני חולף מצידי השמאלי על פני מטע הזיתים של איתן איתן, ואני נזכר בידיד אמת שהיה לי ואיננו עוד.

איתן למד בכיתה שלי בבית החינוך. הוא היה קטן קומה ואנטי ספורטיבי בעליל, ושם משפחתו, הברמן, התחרז אצלנו בני קיבוצים גדולים, חזקים ומוחצנים לשמות גנאי מעליבים ואכזריים כפי שילדים יכולים להיות. כאשר סיימנו את בית הספר היסודי נפרדו דרכינו למספר שנים. אני הלכתי לבית הספר התיכון "בית ירח" ואחר כך לשנת שרות בחטיבת הנוער, והתגייסתי לשייטת 13 ביחד עם בן כיתתי חנינא עמישב, שגדלנו ביחד מאז ששנינו ישבנו יחד על הסיר.

בשייטת עברנו טירונות מפרכת בצנחנים ולאחר מכן היה לנו קורס יעודי המכין את החיילים לקראת הסמכתם כלוחמים. והנה במהלך הקורס האמור אנחנו פוגשים את איתן איתן והוא מקדים אותנו בהכשרתו להיות לוחם, בקורס לפנינו. להפתעתנו הרבה, בתקופת התיכון, הלך איתן לפנימיה הצבאית בחיפה, התקשח ועוד איך, והתקבל לשייטת. כשאנחנו הגענו הוא היה כבר מ"כ בשייטת וצרפו אותו לצוות ההדרכה של הקורס שלנו.

בשייטת סיפרו על כך שבשהותו בפנימיה הצבאית היה איתן רץ במרומי הכרמל מרחקי מרתון, ואכן, הרי לא תאמינו לי שכול שבוע היה איתן לוקח אותנו לריצה מחוף עתלית שליד מבצר הצלבנים על שפת הים, דרך כלא שש לבית אורן במרומי הכרמל, ובחזרה. המאמצים הפיזיים שנדרשו מאיתנו היו בלתי אפשריים, ובראש רץ איתן איתן בן הכתה שלנו מכנרת המושבה, שהיה אנטי ספורטיבי בעליל.

איתן היה משורר מוביל לשירת הכנעניות ובשיחות איתי היה מזכיר באהבה את מטע הזיתים שלו במורדות הרי פוריה, שאותו עיבד כול כך יפה. לימים, כשיצאתי לפנסיה הייתי מעמיס תרמיל גדול על הגב ויוצא בעצמי לטיולים ב"שביל ישראל", בכל פעם בקטע אחר. לעיתים הייתי צועד שני קטעים ברצף. או אז הייתי מוצא לי מקום לחנית לילה מתחת לעץ ענף או בתוך מטע מעובד. כך מצאתי את עצמי לילה אחד במטע של איתן איתן, למראשותי אבן גדולה, מעלי שמים מכוכבים, סביבי עצי זית מניבים ובמרחק נוצצת הכנרת. עצמתי את עיני ועם סולם יעקב התחברתי עם איתן איתן בשמים.

אני מלא הערכה לבני ובנות האיכרים של כנרת המושבה שלמדו בבית החינוך בדגניה, הם מלח הארץ. אמנוני וגיורא כהן בניהם של כהן שהיה מפקד דגניה במלחמת השחרור ונהרג בקרב על דגניה, דיתה, יעל כבשנה שאביה היה המורה שלנו לחקלאות, כולם הם מהמשובחים שיש.

מטע הזיתים של איתן איתן על מורדות רמת פוריה.

"השוחט"

ככול שאני מתקדם המשיכה בחדרי ליבי אל מוצא הירדן מהכנרת הולכת וגוברת והמיסטיקה מספרת לי שאני מגיע אל צור מחצבתי.

משעברת את כנרת המושבה הגעת אל כביש טבריה צמח. אם תפנה מעט שמאלה, ממש על שפת הכנרת, ניצב לו בעבר בית מסויד לבן, שהיה ביתו של הרב קורן, "השוחט" כפי שנקרא בפי כל תושבי העמק. הרב קורן היה מסוג הרבנים שאינך מוצא אותם היום, ואפילו אנחנו, חילוניים גמורים בתפישת עולמנו, זוכרים אותו כאדם חם, צנוע בהליכותיו, סובלני כלפי כל אדם ובעיקר, מכבד אותך גם אם אינך נוהג בדרכו. רב של "חיה ותן לחיות".

הוא היה רוכב על אופניו מקיבוץ לקיבוץ ונותן שירותי דת ככל שנדרש, שחיטה כשרה, נישואין, בריתות וכ"ו. ביתו עמד סמוך מאד לקו המים ולא אחת היה מוצף כשהכנרת היתה עולה על גדותיה. היום, הבית הוא "בית לשימור" ובעקבות הכנרת המצטמקת הוא רחוק מסכנת הצפה מרחק רב מאד.

ביתו של הרב קורן היום במושבת כנרת הוא מבנה לשימור, והשלט שלידו מספר בקצרה את סיפורו.