דקל שפל צמרת

וקודם כול אני מודה לעידו יורם שעוקב ומגיב לסיפורים שלי וזאת תמיכה שעוזרת ומחזקת אותי

ועכשיו אל שני האתרים האחרונים בטריפ שלי בכנרת ולפני שאחזור לירדן. הייחוד של שני האתרים האלה הוא הרוחניות שבהם מפני שהם בודאי לא האתרים שהיו זוכים לביקור ואני לוקח אותכם אליהם מפני שהם נוגעים בנימי הנפש שלי .

הראשון לאחר בית ירח וזה לאחר שעברתם את אוהלו שהוא קן נשרים הצופה אל הכנרת וכאשר המצוק משתפל לכיוון צפון תגיעו את בית הקברות של כנרת הקבוצה. זה הוא בית קברות של הרבה ידוענים ושוליו נוגעים במימי הכנרת אבל אני בחרתי להתמקד באישה אחת ובשיר אחד שלה והאישה היא רחל המשוררת והשיר כפי שאני קורא לו הוא השיר שלה שהמילים שלו נכתבו ידה, שם הרי גולן הושט היד וגע בם ולפני שאציג לכם את המילים ואספר מה שהוא על בית הקברות הזה ועל התמונה שהיא אילוסטרציה לרחל ולשירה על הדקל שפל הצמרת

אני מרשה לעצמי לסטות מהסיפור ולקחת אותכם לסיפור אחר. ואתם יכולים לשאול למה אתה שובר את רצף הסיפור ואני אענה לכם שאני עוסק בנפש שלי ולנפש שלי אין לוח זמנים סדיר אלא שהיא לוקחת אותי לאן שהיא חפצה, ולמדתי עם השנים הרבות שאני מבלה איתה ללכת ביחד ולא להאבק בה כול כך קשות.

ולאן הנפש שלי לוקחת אותי בין בית ירח וקברה של רחל המשוררת בבית הקברות הנושק לחופי הכנרת? היא לוקחת אותי אל שתי אחיות אביגייל וחדוה הרכבי.

היינו בני משק בדגניה כשאביגיל המבוגרת ממני בשנתיים בערך ובת המחזור של אחותי רוחה וחדוה צעירה ממני בשנתיים. עם חדוה נותק הקשר לפני שנים רבות למרות שברקע שלי הדהדו רעשים קלושים על כול מה שקורה איתה. עם אביגייל חודש הקשר שלי בערך לפני שנה וזה דרך דף הפייס בוק שלי וזה קרה מפני שאביגייל היא חיית פייס אמיתית חכמה ורגישה ובעלת תודעה פוליטית מדהימה וידע אין סופי באמנות והדף של אביגייל הוא האוקינוס השקט שהוא גדול האוקינוסים, ובזמנו הלוויתן הלבן של אחאב קטוע הרגל שט בו ועוד אספר לכם כמה דברים על הלוויתן הלבן ואחאב.

אתה יכול לשקוע בדף של אביגייל ולעולם לא תבין את העומק שלו ומאין יש לה הכוח לפרסם את כול מה שהיא מפרסמת וכשאני ממריא בשחצנות הידועה שלי כמה האמנות שלי יפה ורבת משמעות מספיק שאכנס לדף של אביגייל עם כמה ואן גוכים וכול אותם האמנים הנהדרים שהיא מפרסמת בו ואני חוזר לגודל הטבעי שלי.

אביגייל חלתה קשות בימים אלו והולכת בדרכה האחרונה כפי שכולנו נלך בהגיע יומנו והמידע על אביגייל דלף לבן הגיאים והשרתים דרך רוחה ונבות, מפני שאביגיל הייתה הכוכב של קבוצת הכדור סל של בנות דגניה ביחד עם רוחה אחותי וחדוה הרכבי ורוחמה אגין שעבדה איתי בירקות של דגניה, וחנה סלע שהיום נקראת בכר והיא האימא של בכר המאמן של באר שבע, שגם איתה עבדנו שכם אחד, והיום אני מקבל ממנה מלוא חופניים של לייקים וזה כול כך נעים לי.

רוחה ונבות ביקרו אצל אביגייל והעבירו שדר למשפחה ויעל שרת העבירה לי מסר שצריך לבקר את אביגייל בבית החולים ובטלפון יצרתי קשר עם אביגייל ולאורך כול השיחה בינינו ביקשה אביגייל שאביא את רעיה איתי מפני שיש לה דבר חשוב לספר לה על אבא שלה דוב פרלמוטר שנפטר כאשר רעיה היית בת מספר חודשים.

התארגנו רעיה ואנוכי לביקור בבית החולים ושם פגשנו את אביגייל והיינו איתה רק רעיה ואנוכי ואביגייל ספרה על המפגש שלה עם אבא של רעיה לפני שבעים וחמש שנים. דוב היה לפי הבנתי החבר הראשון שנפטר בדגניה ב ובדגניה ב לא הייה עדיין בית קברות ומשפחת פרלמוטר של רעיה ורינה ושרה אימם גרה בשכנות למשפחת הרכבי ומספרת אביגייל שהביאו את הארון בתחילה לבית המשפחה לפני שהעבירו אותו לבית התרבות כדי שהחברים יוכלו לעבור על פני הארון. הדבר נחרט במוחה של אביגייל הילדה ובמשך שבועיים הלכה וצעקה דוב דוב ואף אחד לא הבין מדוע הילדה צועקת דוב.

לאחר מכן הגיעה חדוה ואביגייל התעייפה ונפגשנו חדווה ורעיה ואנוכי לשיחה ראשונה שאני מקיים עם חדווה שהיא אחת משיחות רבות באינטרנט שאני מקיים איתה וכרגע משאיר את זה ביני ובין חדוה.