סיפורי ילדות ומים

היי לידידי וידידותי

כול כך הרבה יש לי לספר לכם ולפני שאמשיך לקפוץ למימי הירדן הירקרקים והרכים מקטיפה הכי רכה שקיימת אני רוצה לספר כמה סיפורים קצרים שהם בעצם אנקדוטות שזכורות לי מימי ילדותי המאוד מאושרים שחוויתי בדגניה שבעמק הירדן והמון המון תודות להורים שלי שידעו יותר טוב מכול אדם אחר לחנוך לילד לפי צרכיו ולעולם לא הציקו לי על הדרך שנהגתי בילדותי ואפשרו לי חופש מוחלט לנהוג כפי שנהגתי בילדותי ואכן הייתה לי ילדות מאושרת.

הסיפור הראשון הוא על האי שבכנרת

זה הוא האי בכנרת ליד אבו מסמס כפי שהיה בימי ילדותן של מירב ותמר אין לו שום דמיון לאי שהיה בילדותי.

האי בילדותי היה מכוסה במים ורק בקיצים שחונים היה נגלה והסופים לא גדלו עליו ובדרך כלל לא היה מגרש משחקים לילדים וכאשר היינו רוצים להגיע לאי היינו חייבים לשחות אל האי ובדרך כלל היינו מזהים אותו לפי האבנים השחורות אפורות שנגלו מבעד למים המתוקים ושאפשרו להסתכל אל העולם הקסום שבתוך המים עם הדגים השוחים בהם וצלליות האבנים שנתגלו לעינינו

כדי להגיע אל המקום המשוער של האי היה צריך לעבור שקע שקרקעיתו מכוסה בחול ואז התגלו האבנים של האי ואם שחית באביב והמים היו קרים קרים כמימי הירדן הצפוני הזורמים לכנרת וגובה המים היה רב לא היה אפשר להניח את הרגלים על האי ולנוח ולאחר שהתעייפת היה צריך לשחות לחוף כדי לנוח

וכאשר המים החלו לרדת בחודשי הקיץ ורגליך התחילו להתארך אפשר היה לנגוע באבני הבזלת ובתחילה רק האף בצבץ ואפשר נשימה על האי ובשלהי הקיץ נגלה האי בהדרו עד שהחל החורף והכנרת החלה להתמלא

בחודשים שהאי היה חשוף היה גדי הורביץ בן כתתי מדגניה א חובב העתיקות והמטבעות בעיקר מסתובב על האי ומוצא מטבעות עתיקות ואני למרות שהסתובבתי באתרים עתיקים רבים ואשקלון היא אתר עתיקות אחד גדול לא מצאתי אפילו זנב של מטבע אבל גדי מצא ועוד איך מצא

לאי הזה אני לא חושב שאבא הגיע אי פעם וכול הדברים שאני מספר מבטאים את החופש האין סופי שאפשרה המערכת שהייתה אחראית עלינו כולל ההורים שלנו לנהוג כפי שרצינו והיו ימים מאושרים והיינו ילדי טבע אמיתיים

הסיפור על הלשון והירדן והכינרת

כאשר אתה יוצא לשחיה ממוצא הירדן אל בית השוחט בכנרת המושבה צריך לקחת בחשבון שמוצא הירדן מן הכנרת הוא עמוק מפני שרוטנברג, כאשר בנה את המפעל הענקי להפקת חשמל שהקים בחיבור הירדן והירמוך, שינה את מוצא הירדן המקורי וחפר את המוצא לירדן ליד אבו מסמס וסגר את המוצא שהייה קיים אלפי שנים ליד גן רחל, והעמיק את הירדן מאוד בערך לעומק של חמישה שישה מטר.

בדרך כלל הירדן לא זרם בעוצמה רבה אבל כאשר בשנים גשומות התמלאה כרסה של הכנרת ובעין גב וטבריה הוצפו החופים או אז נפתח הסכר בנקודה שנעמי שמר קראה לו בשירה גשר הסירה והירדן שצף וקצף והציף שטחים בדרך לים המלח ובהחלט לא היה מומלץ לשחות בירדן בימים אלו.

את הסיפור של השחיה בכנרת לאן שאני מוביל אותכם לא היה מוכר לאבא ואימא שלי בכלל אבל הם ידעו על מה שאני עושה מעט מאוד ואני לא הייתי מעלה על דעתי לקבל מהם רשות ואני מניח שבערך בגיל אחת עשרה או אולי שתיים עשרה שחיתי את טיול החופים הזה עד לבית השוחט בכנרת המושבה וכשעברת את לשון עם האקליפטוסים שלה והאשלים וקני הסוף והנמיות שרצות בסבך, ובקצה הלשון לאחר שעברת את הפנס המסמן את הכניסה לירדן נתגלה לפניך החוף של כנרת הקבוצה הנושק לירדן ובית ירח הנושק לחוף כנרת הקבוצה

החוף לא תמיד היה שייך לכנרת הקבוצה אבל הכנרתים הם אנשים החלטיים מאוד והתקנאו בדגניה אולפים שיש להם את החוף של אבו מסמס והקימו מחסום וקבעו שהחוף הזה הוא שלהם. רק דגניה ב נשארה ללא חוף ואז חברי דגניה החליטו לתרום את כספי הפיצויים מגרמניה לטובת בריכת השחיה שלנו ואנחנו נהננו ממנה מאוד מאוד ולא ברור לי האם בדגניה א או בכנרת יש בריכות שחיה משלהם עד עצם היום הזה

והדברים התארכו ואת הסיפורים על גן רחל ועל בית השוחט אספר בפוסט הבא