אביבה והשואה
התמונה צוירה על ידי בהשפעת השואה בכלל והשואה הפרטית של אביבה גבע כפי ששמעתי אותה במפגש בביתם של אביבה וישי גבע, בהשתתפות חייא ולילי ורעיה ואנוכי ותמר מגדל שאנחנו מכירים מלפני שנים רבות,
אחרי המפגש המרגש התכתבנו אביבה, ישי, רעיה ואני ובפוסט זה אני מביא לכם את ההתכתבות שהיתה ביננו ועוסקת בשואה, בזכרון וב"דור הנפילים".
לא ערכתי ולא הוספתי מילה מפני שהם ברמה הגבוהה של כתיבה שיש ואין לי זכות לשנות מילה ממה שכתבו ויחד עם זה אני חושב שהדברים חורגים ממסגרת של מפגש רעים ואני רוצה להאמין שחלק מהקוראים שלי ימצאו ענין בחילופי הדברים והאימיילים בינינו ועוד אני רוצה להוסיף שהכול בהסכמה עם אביבה וישי.
כאשר אביבה וישי מביעים את דאגתם לשלומנו הם מתיחסים לאירועים האחרונים בדרום וזה מפני שאנחנו רעיה ואנוכי תשבי אשקלון ונכון לכרגע אנחנו בסדר גמור
To: שמוליק בן הגיא
Subject: Re: המפגש
לשמוליק ורעיה שלום,
נהנינו מאוד מההצצה הראשונה בחומר המרתק בבלוג שלכם. הראית לנו שאין מתחרה לכושר הביטוי האמנותי. כושר היצירה שלי מוגבל לצערי למילים, ומה בסופו של דבר אפשר באמת לומר במילים.
שום דבר מהנאמר בבלוג בצורה חיננית כל כך אינו זר לי. הזיכרון של חברי קיבוץ ותיקים בעלי הדמות האנושית המובהקת, נופי חצר המשק, סביבות הקיבוץ ועוד ועוד.
מחמם את הלב לעקוב אחר מפגש הדורות במשפחת בן הגיא.
נדמה שאצלכם נותר זכרון הילדות הקיבוצית שלנו בראשוניותו ובלא פגע. אני שייך לבני גיל שמאבקי הפילוג בקיבוץ המאוחד והמעבר מקיבוץ אחד לאחר זעזעו כהוגן את ילדותם. גם פרשת עזיבתנו את הקיבוץ אחרי לידת בתנו הבכורה הייתה כרוכה במאבק רע. על כך ועל המון דברים נוספים לא הרחבנו את הדיבור בשבת. כדי לדבר עליהם אני מקווה שנצטרך לחכות פחות מחמישים שנה עד לפגישה הבאה. מוזר באיזו קלות קשרים מלפני יובל שנים יכולים להזין שיחת לב מרגשת כל כך.
ישי
From: שמוליק בן הגיא
Subject: Re: המפגש
היי ישי
כול כך יפה כתבת וחממת לי את הלב וכדי לתת תשובה ראויה אני צריך לחשוב קצת והערה ובקשה לי אליך.
ההערה היא שכשרעיה ואנוכי התחלנו לכתוב את הבלוג שלנו החלטנו שלא נכתוב על שום דבר פוגע על אף אחד ולכן יש חוסר איזון בבלוג שלא הצגנו את המציאות כפי שהייתה באמת והיו דברים קשים ביותר אצל דור הנפילים וגם אצלנו.
והבקשה - אני לא יודע איך אתה מתיחס לכך שדברים שלך יפורסמו מפני שעם חייא שכותב יפה מאוד כול מה שהוא כותב לי אני מפרסם עם תגובה שלי ואם במקרה תסכים גם את מה שכתבת לי אפרסם עם תשובה מפורטת והכול בכפוף לכך שאתה ואביבה תסכימו מפני שבתשובה שלי יהיו גם דברים על הסיפור של אביבה
שמוליק
To: שמוליק בן הגיא
Subject: Re: המפגש
לשמוליק ורעיה שלום,
ראשית אינני יודע כיצד מחולקות אצלכם משימות הכתיבה בבלוג, אבל ברור לי שקולכם משותף, על כן אתייחס לצירוף השמות.
הכינוי "דור הנפילים" כביטוי של הערצה בלתי מסויגת לדור הורינו מייסדי הקיבוץ כבר אינו מקובל עלי וזאת מכמה טעמים: שינויי הבנה והערכה שמקורם במעבר מילדות תמימה לבגרות של פיכחון וביקורת; לימוד ומחקר של ארץ ישראל ובכלל זה של מה שקראנו פעם "ההתיישבות העובדת"; וגם לאופן הפסול שבו התמודדו הורי עם משימת קבלתה של אביבה בת דור ילדי השואה. עניין אחרון זה הוא סיפור כל כך מטלטל וייחודי שמתאים לו שיח שבעל-פה הפתוח לשאלות והבהרות וגם הפלגות למחוזות רחוקים (את זאת אני אומר כאב לבנות פסיכולוגיות) ולא לכתיבה קונבנציונלית.
נדמה לי שבשלב זה של ההתכתבות סיפורה של אביבה גורלי דיו גם ללא אזכור של הפרשה הקיבוצית המשפחתית שלנו. וכבר ציינתי שנצטרך כנראה לחכות פחות מחמישים שנה עד לפגישתנו הבאה.
ישי
To: שמוליק בן הגיא
Subject: Re: המפגש
נ.ב. היות שלא ראיתי שום בעיה בפרסום הדברים שהוחלפו בינינו (ושיוחלפו בעתיד) בבלוג שלכם, לא נתתי תשובה מפורשת לשאלתך לגבי פומביות הדברים. אתה חופשי לגמרי כמובן להביא את דבריי ולהגיב עליהם כראות עיניך.
ישי
From: שמוליק בן הגיא
Subject: Re: המפגש
אביבה וישי, שלום
אותך אביבה לא הכרתי מקודם ובעצם גם עם ישי לא היה לי כל קשר פרט להכרות השטחית כחבר לקבוצה שהיתה עם שמוליק בחטיבת הנוער. אבל במפגש המרגש שהיה לנו בשבת סיקרנתם אותי בדברים המשותפים לנו, בדברים השונים, בנושאי השיחה שהיו אמנם רק בחיתוליהם, אבל מסקרנים לעתיד.
אשמח מאד על המשך הקשר.
אגב, דרך כתיבת הבלוג היתה כזאת ששמוליק כתב מה שכתב, אני בדרך כלל שיכתבתי את זה (פרט למדור ההגיגים שלו), כתבתי מה שכתבתי וערכתי הכל..
שיהיה לכולנו שקט סוף סוף. אמן
רעיה
To: שמוליק בן הגיא
Subject: Re: המפגש
לשמוליק שלום וברכה,
התייחסותך לסיפור שלי ריגשה אותי וגם הפתיעה אותי. הפתיעה, כי בכל 55 שנות נישואי עם ישי מעולם עד כה לא הרגשתי שאני מתקבלת לחבורת העבר הנצורה שלו.
הסיפור שלי איננו סיפור פשוט. חייא ולילי הפצירו בי לכתוב את סיפורי והציעו אפילו שאם אני עצמי מתקשה, אולי יכתוב אותו במקומי איזה סופר צללים. ואני מתקשה. אין בסיפור שלי שום דבר קל ואינני מסוגלת לקבל עלי את ההחלטה הנבונה, כזו שאתה ורעיה קיבלתם, שלא לכתוב "על שום דבר פוגע על אף אחד" ושלא לכתוב "דברים קשים". החלטה ראויה זו, שהיא תנאי הכרחי לכתיבה ולפרסום, היא שמשתקת אותי. איני מעזה לכתוב דברים רעים וגם לא בנויה לכתוב רק דברים קום-איל-פו. אני מתחלחלת למראה צונאמי הזיכרונות של המעגל ההולך ומתרחב של ניצולי שואה בשנים האחרונות, ששוטף אתו בערבוביה אחת סיפורים שהיו ולא היו כשכולם כפופים לקוד מוסכם של מותר ואסור להגיד.
ישי דיבר על כוחן המוגבל של מילים, אותו הדין חל גם על אלבומים, וברשותך אעביר אליך מכתב שכתבתי לאחותי נעמי ולמשפחתה על האלבום שהכינו ילדיה אחרי טיול שורשים משפחתי שהם ארגנו לה לרגל מלאת לה 80 שנה.
"... השתיקה הגדולה בנושא "פאפא ליאו" [כינויו של אבי] שבמבט לאחור אפשר גם לקרוא לה "השתקה", הכתה בכולנו – סבתא רחל, סבא מרדכי, נעמי, אריאל, אביבה, רותי אופא ואומא, הדודים – וכולנו שילמנו עליה מחיר כבד, כל אחד בדרכו.
נעמי, בעלת זיכרונות הילדות הכי ממשיים מאבינו, פנתה לאמנות ואטמה כל דיבור פנימי או חיצוני עליו, וכנגדה אני, שלא זכיתי לראותו ולצפות לשובו, לא הפסקתי כל ימיי לחפור ולחקור ולנסות להרכיב את הפסיפס רב השכבות של דמותו האגדית.
אלבום "המסע של אמא" מדבר אלי כאילו ליוויתי את נעמי גם אני. הפריצה של נעמי החוצה בשנים האחרונות, שהגיעה לשיאה בטיול המכונן שהענקתם לה, הבעירה גם בי את הצורך העז לחוות בגופי את המפגש עם האוויר, הנופים והאנשים שגדלו בסביבה של הורתי ולידתי.
האמת ניתנת להיאמר שיש לא מעט הבדלים בין ה"עובדות" שנזכרו לנעמי בטיול ובכלל, לבין ה"עובדות" שאספתי אני מדוקומנטים ומעדויות של זכרנים אחרים. אבל בטיול שערכתי בעקבותיכם גיליתי שלהבדלים האלה, גדולים ומכריעים ככל שיהיו, אין שום חשיבות. אתם חושבים ש"אנחנו ניצחנו!" (לקראת סוף האלבום) ואני חושבת שהפסדנו, בין כך ובין כך מגזרות הנייר המופלאות של נעמי, וביותר זו שחותמת את האלבום שיצרתם, מראות שהדיבור של הרגש שלה בלשון האמנות מבטא בלי מילים בדיוק את הרגש שלי.
יש בינינו חיבור פנימי שחזק מכל המילים ומכל העובדות. אלבום המסע המשפחתי שיצרתם מעיד שזכיתם גם אתם להרגיש את כוחו של החיבור הפנימי. אני מאחלת לכם שהרגש הזה יוסיף לפעם בכם עד עולם, וברוח הכריכה האחורית, שהמזל הטוב ילווה אתכם בכל דרכיכם..."
ועכשיו לשאלתך, האם אסכים שתתייחס לסיפורי בבלוג שלך. אין לי כמובן התנגדות, אבל אינני יודעת מה קלטת מסיפורי ואיך תתרגם את מה שקלטת לרשמים שלך. השואה היא נושא רגיש מאוד שנוגע לאנשים קרובים יותר או פחות שמאמינים לסיפורים שביססו לעצמם ברבות השנים ולכן יפה זהירות. לגבי החלק האחרון של סיפורי, זה שקשור לקעקוע, אני מצרפת כאן לשימושך החופשי את ההתכתבות שלי עם יד ושם (ביקשתי מהם שיפרסמו זאת בתיק שמוקדש לאבי והם לא נענו).
אביבה
From: שמוליק בן הגיא
Subject: Re: המפגש
אביבה
תרשי לי הפעם לא להתיחס באופן אישי לנושא השואה שהוא נושא כאוב אצלי והמפגש ביני שנולדתי בעמק הירדן ובאופן אישי השואה לא נגעה בי, איתך ניצולת שואה באופן אישי ומשפחתי הוא מפגש טעון ואני דוחה אותו לאחר הפרסום של המסע שלי בכנרת מפני שראובן אבן דוחק בי להמשיך וגם עידו יורם ממתין לגמר הסיפור על דקל שפל צמרת ובית השוחט הנושק למי ההכנרת
שמוליק
לנשים שציירתי פה אין שם ואין פנים מפני שכך מחקה השואה את הזכרון של ששה מליון נפשות