על כתפי אבי

המקום הזה של מוצא הירדן מהכנרת הוא ראשית זיכרונות הילדות שלי וגם ראשית הקשר שלי עם המים

לא זכור לי במדויק כיצד נוצר הקשר המיסטי ביני לבין הירדן, הכנרת והמים בכלל, מדמדומי זיכרונות הילדות שלי אני לא מצליח לדלות מי האחראי לקשר זה והאם זה דדי אחי הבכור שהיה שחיין מצוין או רוחה אחותי שהייתה שחיינית קראול נהדרת ובכלל ספורטאית מחוננת ואחריה הייתי כרוך בשנות ילדותי מאוד מאוד.

הזיכרון הראשון שלי הקשור במים הוא שאני רכוב על כתפי אבא, אדם רחב כתפיים, גוץ ועב גוף. שהדבר האחרון שהיית חושב עליו שייקח אותנו הילדים לרחוץ בירדן או בכנרת ליד דגניה א', אבל אני יודע שהזיכרון הזה על כתפי אבא עובר כחוט השני בין כל חמשת ילדיו.

ומה שאני זוכר הוא שאני על כתפי אבא ואבא מהלך אתי בדרך שהייתה מכונה הדרך הפנימית בין דגניה ב לדגניה א שהיום היא כביש אבל אז הייתה משובצת באבנים חלקות המרעידות בחזקה כל כלי רכב העובר עליו והאחיזה בראשו שלאבא עם שערו השחור משחור, הרך מכל רכות שהיה תמיד מסופר בין גלוחס לשיער קצר מאוד הייתה כל כך נעימה שעד לימים אלו כאשר אני בן שבעים ואחת, מעלה בי זיכרונות על ההליכה לרחצה בכנרת על כתפי אבא

וכתבתי בפוסטים קודמים על אבא הרבה אבל כאשר אתה כותב על אדם כול כך מורכב כמו אבא שלי אז מבחינתי יש לי צורך לחזור אליו עוד ועוד ואולי בכך אכפר על הנתק הכמעט גמור שהיה ביני לבינו ולהבין שבדרכו שלו ניסה ליצור קשר ואני לא הייתי פנוי בשבילו מפני שחייתי בעולמות כול כך רחוקים ממנו

והיום כאבא וסבא אני מסוגל להבין את כאב הבדידות כאשר הפער בין הדורות כול כך גדול שמעשית לא היה לי זמן להכיר את אבא באמת וכדי לפצח אדם כמו אבא ולהקשיב לו ולשמוע אותו צריך בגרות ורגישות שלא הייתה אצלי באותן השנים מפני שהייתי עסוק כול כך בעצמי שלא נשאר לי זמן להבין את מי שהיה אבא שלי ואני יודע שאצלי הילדים והנכדים הם מעל לכול ובהבדל גדול מכול מה שחויתי מעודי

ולאורך החיים שלי תהיתי הרבה מאוד ביני לבין עצמי על מהות הקשר ביני לבינו ועל פני השטח שאלתי את עצמי אז מה באמת היה בינינו באותן השנים הלוטות בערפל שהשתרעו מאז שנולדתי ועד ליום מותו ולקראת הפוסט החדש שעוסק באבא ומאיר את הקשר בינינו באור קצת שונה ממה שאני הרגשתי וחשבתי באותן שנים חיינו על פני האדמה ביחד וכמה דברים קרו לי מאז הפוסט הקודם על אבא

קודם כול התבגרתי והתבהרו לי דברים שלא חשבתי עליה ויכולת הציור שלי השתפרה וגם כושר הביטוי והעיקר שנוצרה אצלי הפתיחות לספר על אבא ואם מי מכם ימצא שאני חוזר על עצמי אז אני מבקש לסלוח לי מפני שאני מחזיר לאבא חוב שאני חייב לו

ועכשו לאבא ואלי

וקודם לכול תמונה ציור שלו

אז זה האדם שאני עוסק בו

אבל האדם שבציור שלמטה גם הוא האדם שאני עוסק בו

ועל ההציור הזה אני רוצה להרחיב

וקודם כול איך נוצר הציור הזה ועוקבים שיבואו עם התפתחות הבלוג וכאן יש לי פלא עם עצמי איך זה קרה שאני שביסודי אני חקלאי ואיש צבא לשעבר הגעתי לאמנות שלי ומה התשוקה החזקה מכול ליצור וליצור אמנות ולטעום מכול דבר וללמוד בדרך של אבא שהיה אותודידקט אמיתי ואת זה ברור שהוא הוריש לי ואת כול האמנות שלי שהיום שאני יודע היטב את הערך שלה והיופי שבה וגם אתם שאתם מכירים אותה ואני חושב שאתם מבינים איזה מתנה אבא השאיר לי ולא היה לו שום קשר לציור בכלל אבל לאימא היה ועוד איך

ובקשר לציור עצמו אפשר לומר שהוא נאיבי אבל ממרחק הזמן לאותה תקופה שיצרתי אותו אז במקום להתבייש בעצמי על איזה מין ציורים אני מצייר הבנתי שאלו היצירות היפות ביותר שלי

ולמה ציירתי מפני שאני לא מסוגל היום לקרוא ספר מפני שזה משעמם אותי מאוד וכדי לשבור הדרך שאני רוצה לראות ספר שללא תמונות בשבילי חסר בו מה שהוא ומה לעשות שהעבר שלי ובכלל לא תמיד יש צילומים ואז אמרתי לעצמי אם אין צילומים אז אצייר ולמזלי לא מחקתי מפני שהיום אני מסוגל לצייר אבל בדרך שונה לחלוטין מכפי שציירתי את הציורים הקודמים ואני לא מסוגל לחזור על הציורים פשוט אין לי את היכולת שהייתה לי אז כאשר ציירתי אותם

ואני מסיים את הפוסט בעוד ציור המתאר את אבא לוקח אותי על כתפיו בדרך מדגניה ב אל החוף של אבו מסמס שאז הייתה דרך של אבנים מרוצפות ונדמה לי שאבני בזלת

יכולת השחייה של אבא הייתה מוגבלת מאוד ובגד ים לא היה קיים אז ואבא היה רוחץ בתחתוני עבודה אפורים, שהיו תלבושתו הרשמית, הוא היה צף על המים ובתנועות חזה מאוד לא מיומנות והיה שוחה אתנו הילדים ואני מבין היום בדיעבד עד כמה היה אבא בדרכו שלו, דומיננטי בעיצוב שלי כאדם .

כאשר בגרתי קמעה הייתי רוחץ בחוף דגניה א' ליד מוצא הירדן מהכנרת ובסמוך לאבו מסמס והכנרת והירדן היו משתנים בהתאם לעונות ,כאשר בחורף כרסה של הכנרת של הכנרת הייתה מלאה במים והירדן נשק עד לכביש צמח טבריה מהצד הדרומי ובצד הצפוני לחוף כנרת הקבוצה ובשלהי הקיץ כאשר המים היו יורדים, היה מתגלה האי עם הסופים שגדלו עליו והופך למגרש משחקים