שיעורים וגננת אחת מיתולוגית

"הוטל קליפורניה"

הבית הסמוך לבית שלנו, נקרא "הוטל קליפורניה" שבילדותינו היה בו הגן של רעיה. לשם היא עכשיו מחזירה אותי, לגננת יהודית הס ואל סיפורי הילדות שלה. הגן היה בקומת הקרקע של "הוטל קליפורניה" לכוון דגניה א', ולשם אני מוביל אותכם.

"הוטל קליפורניה" הוא בנין מאותו הסוג שרעיה ואני גרנו בו, וסיפרתי עליו, אבל במצב הרבה יותר טוב, והיום הוא חלק ממערך האירוח הכפרי. שמו ניתן לו על פי השיר המפורסם, בתקופה הרבה יותר מאוחרת, על ידי מתנדבים מחו"ל ששטפו באותה תקופה את הקיבוצים. בילדותינו היו בקומת הקרקע בתי ילדים, ולמעלה, קומה ארוכה של חדרי מגורים, וגג שטוח ופתוח שבלילות הקיץ החמים היו ישנים שם.

את המפה הזאת ציירה רעיה כפי שזכרה את ימי ילדותה, והתקופה שלאחר מלחמת השחרור וראשית נישואינו. המבנים והעצים המסומנים בהבלטה, אינם קיימים יותר.

"הוטל קליפורניה" כפי שנראה היום לאחר ששופץ והפך לחלק ממערך האירוח הכפרי.

שמעי ביתי מוסר אימך או תפוחים גנובים ימתקו?

היום רעיה היא בעצמה גננת, המוציאה מזה שנים רבות, ביחד עם הצוות שהיא עובדת איתו בגן בקיבוץ ניצנים, מחזורים של ילדים רכים המקבלים מלוא חופניים אהבה, ועוד ערכים שייקחו אותם אתם לכול החיים. הגן בניצנים

הוא המחשה נהדרת לרוח ולערכי הליברליזם האמיתי שעליהם גדלה רעיה, ביחד עם חברה שלמה שחרטה על דגלה ערכים של שויון, אהבה, סובלנות, קבלת האחר, סקרנות, כבוד לטבע לצומח ולבעלי החיים, ועוד המון ערכים נהדרים. כל זאת לעומת מה שקורה היום, בהתכוונות ל"הדתה" קשה ביותר, המשתלטת על מערכת החינוך שלנו, ובעזרת אנשים שבמסווה של ליברליות ויפיופי נפש, שוטפים את הילדים הרכים בערכים של הדרת נשים, ושנאה לשונה ולזר, גזענות גלויה ובלתי מוסוות, והתכחשות לכך שכול אדם יצא עירום מרחם אימו, וכולנו שוים בעת לידתנו אחד לשני, למרות ההבדלים בינינו, ללא הבדל של צבע, מין, ודת.

נשאלת השאלה מאיזו באר שתתה רעיה את הערכים הנהדרים שלה, אותם היא מנחילה לנפשות הרכות שהיא מחנכת. כדי להבין מאיפה קלטה רעיה את מערכת הערכים שלה, צריך לגשת אל ילדותה, ולפגוש שם אנשים כמו יהודית הס, שהייתה הגננת שלה; פניה ארצי מורתה לחקלאות; יהוידע המורה לטבע שהביא את הטבע לכיתה, ואת הילדים לטבע; יואל יואל שלימד כיצד לעבוד בזהירות אך ללא פחד במלאכת העץ וחרושת המתכת; סוניה עמישב המורה לתפירה, שהיתה נוזפת בילדים בחפשיות אך בסוף השיעור היה כל אחד מקבל ציון: קיבלת פרח\ פרח ונקודה\נפל עלה אחד, וכן הלאה;

דליה רון ויוסי לוקסנבורג, המורים שלה לספורט, שראו גם את הילד ולא רק את התוצאות; עמיצור שפירא שנרצח באולימפידת מינכן; ודבורה שנטעה ברעיה את הכבוד לניקיון בית הספר ושאין משרתים בבית הספר. אהוד לוז המלמד מוסיקה קלאסית, ויונה סטולר שעבדה בחקלאות באחזקת הוואדי בבית ירח, ממנה למדה רעיה את המשמעות של לעמוד על ארבע מחוברת לאדמה, לגזום ורדים ולנכש עשבים,

ואת המשמעות של קשר לאדמה מה הוא. ומעל לכולם אמא שלה. כדי להמחיש מי היא שרה, ארשה לעצמי עוד אנקדוטה שרעיה סיפרה לי על אמא שלה:

"אמא שלי מאד אהבה תפוחי עץ, אולי כי זה היה זיכרון מבית הוריה ועורר בה געגוע, ואולי פשוט כי זה פרי טעים. בדגניה א' היה מטע ניסיוני של תפוחי עץ. מה פשוט יותר מלחבר בין השנים? יום אחד הלכנו אני וחבורת ילדים, למטע התפוחים של דגניה א', וקטפתי מלוא "שקיק הכביסה" תפוחי עץ, על מנת להביא לאימא מתנה. בשמחה ובגאוה שאני יודעת מה היא אוהבת, הגשתי לה את התפוחים. אמא פתחה את השקיק, ומיד הבינה.

שחוק פניה השתנה מיד והיא כעסה עלי כמו שלא כעסה מעולם, לא לפני ולא אחרי. לקחה את התפוחים ומבלי להסתכל עליהם זרקה אותם לפח וצעקה "שלא תעיזי לעולם לגנוב !!! ואל תביאי לי פירות גנובים!!!! את לא שתלת ולא השקית, לא טרחת ולא השקעת עבודה מחשבה או כסף, והפירות הם לא שלך!!!!"

לדעתי אמא התיחסה ל"לא תיגנוב" לאו דוקא מתוך הצווי התנ"כי, אלא מתוך כבוד והערכה למאמץ ולעבודה של האחר, כבוד לאדם שטרח ושתל וטיפח, ולאמצעים שהשקיע. אמא היתה בכלל "חלשה " מאד בכעסים, ופרט למקרה הזה, אני לא זוכרת מקרים שהיא כעסה עלי. אולי גם בשל כך זכור לי האירוע הזה כמקרה מכונן, הן בשל תכנו ויחודו, והן בשל נדירותו."

כך עוצבה רעיה, כך עיצבה את חמשת ילדינו וכך מעצבים ילדינו את נכדינו וכך גם יחונכו נינינו מפני שזאת המשמעות האמיתית של ערכים העוברים מדור לדור.

לא צריך את הנחש שיפתה לאכול מפרי עץ התפוח....

"יודית" הגננת

יהודית הס, שנקראה בפי כל "יודית הגננת", נחשבת על ידי רעיה חניכתה, לגננת מיתולוגית, שתרמה ובנתה והעצימה את נפשם של הילדים הרכים שהופקדו בידיה. נראה לי שההבדל היסודי בין החינוך אז, להיום, הוא שאז ניתנה לגננת מידה רבה של עצמאות לחנך את הילדים לפי הדרך שהאמינה בה, וללא כול אותם כללים מגבילים של היום, שבגלל חששות של בטיחות ותביעות כספיות כבדות של ההורים, שומרים על הילדים בקופסא של צמר גפן, ולא נותנים להם להתנסות וללמוד כיצד לשמור על עצמם. אצל יהודית לעומת זאת, הייתה המחשבה, איך ליצור לנפש הרכה והמתרשמת של הילדים לימוד מתוך חוויות חיוביות כמה שיותר. יהודית השתמשה בהרבה מאוד "חוץ" ובאלמנטים של החוץ, במים שיהיו בשפע, בחול ואדמה, טיולים לרפת וללול, לשדות ולמטעים.

דוגמה אפיינית לכך הוא תיאור טיול של ילדי הגן, כפי שמספרת רעיה: "אחד החומרים החשובים ביותר בעבודת הילדים בגן הוא החימר. חימר קנוי באותו הזמן היה מאד יקר, ולעומת זאת בכנרת יש מרבצי חימר שאפשר לעבוד איתם, והרי לכם סיבה מצוינת לטיול. בבוקר יום הטיול הצטיידנו בדליים קטנים, כאלה שהיום לוקחים הילדים לים, והלכנו לכנרת בדרך הכניסה לקבוץ שעדין לא היתה סלולה לכביש. כשהגענו, היינו מתפזרים לאורך החוף, רגלינו מדשדשות במים הרדודים ובידים היינו ממששים את האדמה, מזהים את החימר החלקלק וממלאים את הדליים הקטנים.

וכשהתמלאו הדליים, אז התחילה החגיגה האמיתית של רחצה במים הקרירים, שחיה, צלילה, שפריצים, התבוננות בשלדגים המזנקים כמתאבדים עם הראש למים, חיפוש אחר הטבלנים שצללו למים ויוצאים...איפה? היינו מחפשים, קוטפים פרחי סוף חומים ארוכים וצמריריים ומפוררים אותם "לצמר גפן", וכמובן מחפשים אוצרות כמו צדפים, נוצות (ביחוד של שלדגים), אבנים למשחק "חמש אבנים", זכוכיות ציבעוניות. וכשהגיעה שעת החזרה לגן, היה צריך לאסוף את כל הדליים הכבדים וללכת את כל הדרך בחזרה, משימה ממש ממש קשה.

לעיתים היינו תופסים טרמפ עם איזה טרקטור ועגלה מזדמנים, והיתה שמחה וצהלה. הטיול הזה היה "שיעור" בפיזיקה, "שיעור" בזואולוגיה ובוטניקה, "שיעור" בספורט וכושר גופני, "שיעור" בכישורים חברתיים וכולי, בלי להזכיר את המילה "שיעור". ומעל הכל לימוד מתוך חוויה שעד היום אני יכולה לזכור אותה.

מירב ותמר חוצות את "חוף החימר" בכנרת על גשר ענפים, בדיוק היכן שילדי הגן של יהודית אספו את החימר.

לא יהודית ולא אנחנו, לא יכולנו לבקש מטפלת טובה יותר מחייקה בר חיים. חייקה היתה תלמידתו של יאנוש קורצ'ק, ואחר כך גם עבדה באחד הגנים שלו ולפי התיאוריות החינוכיות שלו, שאמרו בין היתר, שילד מרגיש, מבין ומקשר כמו מבוגר רק שאין לו את הנסיון שיש לבוגר; ילד צריך לחוות מצבים שונים, להתנסות ולהגיע למסקנות. לא היה ילד לדעתי, שלא אהב אותה, את נועם הליכותיה ואת החום שעטפה כל ילד.

יחד עם זאת היה בגן גם "חדר חושך" שמי שאיתרע מזלו והוכנס לשם ודאי לא ישכח את רגעי האימה. "חדר החושך" היה תא קטן, חשוך מתחת למדרגות ושימש כמחסן למטאטאים, מגבים, דליים וסמרטוטים. ילד שהמטפלות לא הצליחו לרסן את ההשתוללות שלו, היה מוכנס לתא הזה למספר דקות שהיו בשבילו יותר נצח מאשר מספר דקות. לא ברור לי מאין הגיעה שיטת החינוך הזאת, אולי מאירופה השמרנית, או מסיפורי האחים גרים, או אולי מחוסר יכולת להתמודד עם ילדים, שלהפך, היו זקוקים לתשומת לב יתרה. לשמחתי, הרעה הזאת פסה מן העולם זמן קצר אחר כך.

היום, בעבודתי בגן, עומדת לנגד עיני עבודתה של יהודית ואני משתדלת להעניק לילדי הגן שלי כמה שיותר חוויות, במסגרת מה שמשרד החינוך מאפשר. צר לי שדברים רבים שעשיתי עם יהודית הגננת כילדה לפני שבעים שנה, נבצר ממני לעשות היום".

יצירת הרים ונהרות בארגז החול בגן ניצנים.

קומפוזיציה של שמוליק לטיול של גן הילדים.