הודו - גדולה מכל מילה או תמונה

הפינה בבלוג שיצרה עבורי בתי מיכל היא אחד מהמקומות הפרטיים ביותר שלי, כאן אני כותב ומפרסם ככול העולה על רוחי, חופשי חופשי ואני מתכוון לקחת אותכם לפינות נסתרות בנפש שלי בעזרת מילים ובעזרת תמונות.

הפינה שאני לוקח אותכם הפעם קשה לקרוא לה פינה בנפש שלי אלא חלק ממני שאני לוקח לכול מקום בו אני חי.

הודו היא מרכיב חשוב ביותר במבנה הנפשי שלי ואני אעשה מאמץ גדול לצמצם בסיפורים שלי מפני שאין להם סוף.

לאחר שעזבתי את דגניה ולקחתי איתי את רעיה לאשקלון,הילדים כבר גדלו והיו כבר עצמאים ,בשמת הלכה לאן שהלכה ואני ברחתי למקום שרעיה אמרה בפעם הראשונה שלקחתי אותה איתי לאשקלון, אתה לוקח אותי לקצה העולם ומעבר לו ולא שערה בנפשה לאן אקח אותה לאחר מכן.אבל רעיה סקרנית ביותר ותאבת חיים מאד מאד ונסענו ביחד להודו למספר שנים אחרי העבודה שלי ששלחה אותי לשם.אני לא מסוגל לספר את הודו בבלוג מפני שהודו גדולה עלי ועל רעיה יותר ממילים אבל מתמונות יכול כול אחד ליצור סיפור משלו ואני מציג לפניכם חמש עשרה תמונות ולכול אחת יש את הסיפור שלה ,את חלקם עזרה לי ליצור משפחת אייזיק עם מיכל בתינו הבכורה ואבנר האיש שלה שהם זוג טיילים מיומן והטיולים הם דרך חיים בשבילם .

על תמונה אחת אומר רק שהילדה באתר האשפה מהגדולים בעולם בניו דלהי על גדת הימונה שנולדה באתר ותבנה את משפחתה באתר ותגדל את ילדיה כאתר ובכול זאת יש בה שמחת חיים שאולי לנו אין אותה.