סיפור על בדואית בחוף אשקלון

בשנת אלפיים ותשע הלכתי בחוף אשקלון לכיוון תחנת הכוח טיול הכולל חלק על החוף וחלק בבתה. בדרך באחת הדרכים היורדות לחוף החוצות את הבתה בחוף מבודד ושאין בו מציל ואין בו כמעט עוברי אורח ובודאי שאין רוחצים ראיתי נערה בדואית ושני אחיה מגיעים לחוף ותוך כדי התארגנות לרחצה והרחצה עצמה נכנסו לאקסטזה מרגשת ואני עם מצלמה לא תקינה התחלתי לצלם כאחוז דיבוק.

האח הגיב לצילומים שלי בתנועה מגונה אבל הנערה ואחיה לא ספרו אותי ולגמו מהים הנאה מלא לוגמים שאני בטוח שבמקום מגוריהם לא זוכים לה.

הצילומים היו בעלי איכות נמוכה אבל אני לא מחפש איכות בצילומים שלי אלא אוירה ואת האוירה סיפק הפוטו שופ.

למרות שהצגתי את התמונות שלי במספר תערוכות לא הצגתי את הבדואית שלי ברבים מפני שכוח הבדואית שלי הוא בסדרה ובסיפור שיש בה ועכשו כאשר יש לי את הבלוג של התמונות שלי אני מרשה לעצמי לספר סיפורים מה שקודם לא התאפשר לי.

אני אישית מחשיב את הסדרה הזאת כפסגה שלי ואם הייתי צריך לבחור עבודה בתמונות שמיצגת אותי הטוב ביותר הייתי בוחר בסדרה הזאת

מגיעה לחוף, ברקע ארובת תחנת הכוח ואם אפשר היה להגדיל אפשר היה להבחין שההולך הוא יהודי דתי הזוי שרבים שכמותו לוקחים חופשה ויוצאים להתאוורר לשפת הים וכאלה תראו אצלי עוד רבים

הגדלתי אותו והדבר היחידי שאני חותם עליו שהיה נווד אבל בדתיותו אני לא בטוח

צועדת באון אל החוף המושך אותה כמגנט ענקי, מרוכזת בעצמה ממשיכה אל קו המים

ורק אחד מאחיה עושה לעברי תנועה מגונה ברוח טובה ומאותו הרגע אני לא קיים בשבילם

מתיעצת עם שני אחיה

ניגשת לתיק החפצים שלה

הים משגע אותה וכפי שתראו בתמונות הבאות היא נכנסת לאקסטזה והחצאית מתרוממת כדי שלא תרטב

וכפי שתראו בתמונה הבאה שכול הכללים הופרו

מרגישה את המים, מהססת ונגשת לטבול את רגליה

שחינים גדולים הם לא אבל ההנאה מטרפת אותם

תמונה נהדרת של האח והאחות במים

בורחת מהגל

שעשועי מים להנאתם

יפה מזה לא קיים

שנים נמצאת באוסף שלי ומעולם לא הצגתי אותה עד שקבלתי במתנה בלוג

חיוך ההנאה על כול הפנים

והזכרון חרוט אצלה עמוק בנפש