בהיכלן של הדיוות

בזה שיודע הכול ותמיד יש לו תשובה הפרוש למילה דיווה שלו לא מוצא חן בעיני ויש לו קונוטציה רכילותי ומכיוון שאצלי למילה דיווה יש פרוש שונה ובסיכום שלי עם מיכל כאשר היא יסדה בשבילי את פינת ההגיגים וזה קרה כאשר אימא דחתה את הסיפור שלי על אבנר בני וזה היה בשבילי כמו סמרטוט אדום לשור בזירה והיא אמרה לי תעזוב את אימא ושלא תציק לה ויהיה לך פינה שבה תכתוב ותציג מה שמתחשק לך ואכן לאחר שמונים ושמונה הגיגים אף אחד לא מעיר לי על עירומי הנשים ועוד מפלצות שאני יוצר והעצמאות שלי מלאה ומוחלטת ובהגיגים אני משחרר את הקיטור שלי והסיפור שלי על הדיוות של דגניה מתגלגל בערך כך

רינה פרלמוטר פינקלמן גיסתי וריבי כץ מנהלת הארכיון בדגניה

הפעם הראשונה שהשם דיווה התחיל להתגלגל על לשוני היה באזכרות של המשפחה שלנו שהחלטתי שכול ההחלטות החשובות יפלו על ידי שתי הדיוות והן רוחה ורעיה ואכן זמן רב כך זה היה אבל בזמן האחרון האחרון בנות אחרות הולכות ותופסות את המקום של הדיוות הראשונות

בגוגל מוסיפים לפרוש של השם דיווה מימד רכילותי ואצלי הן חפות לחלוטין ממימד זה והן חכמות וחיוביות ואוי לזה שמעיז לעשות הדרת נשים לדיווה אמיתית אצלי הדיוות הראשונות מתחילות באולימפוס של המיתולוגיה היונית שהאלות הראשיות היו במעמד רם ונישא והייתה בהם אנושיות מיוחדת ושם בינות לעננים בפיסגת האוליפוס אז הדיווה הראשונה הייתה האלה המשולשת שהודחה על ידי בנה זאוס ונבלעה בפינה הנסתרת שלה

אבל הדיוות שלי קימות ונושמות ומנהיגות אותנו ואף אחד לא יעיז להדיח אותם ואני ממשיך להתגלגל עם ההגיג הזה וההמשך הוא בערך כך שרעיה ספרה לי שהיא ורינה אחותה ונעמי פארן מתכוונות לרדת לארכיון של דגניה כדי להתארח אצל הבנות מדגניה שאחראיות על המוסד הזה וכך שלושת הבנות נוסעות להיכל של הדיוות בדגניה שהן ריבי כץ המנהלת ורינה זהרוני ונוגה רוזנצויג וענת ענבי ושבע הדיוות נפגשות בארכיון של דגניה והמפגש לאחר מסע מאשקלון לארכיון הוא מפגש בין דיוות וגבר זר לא יכול להבין מפגש כזה שהוא מפגש של נשים אסרטיביות אם אתם מבינים למה אני מתכוון

יכולת מדהימה בסריקת תמונות וזיהוי אנשים ואני מעתד אותה להיות מעמודי התוך שלי רק שהיא לא יודעת את זה

וכמו שרעיה סיפרה לי על המיפגש ביקשתי אותה תצלמי את עצמכן מפני שאני רוצה לספר על מה שקרה ביניכן ואני זקוק לתמונות ואכן חזרה רעיה עם התמונות ואני ראיתי ותייקתי אותן אצלי במוח וכך נחו להן במשך מספר חודשים כאבן שאין לה הופכין אבל מכיוון שיש לי כעין חוש נבואי ידעתי שיומם יבוא

ומהדיוות של האולימפוס נמשכת השלשלת כפי שהושר בשיר הידוע ועוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת מִנִּי אָבוֹת אֵלֵי בָּנִים מִנִּי מְדוּרוֹת אֵלֵי מְדוּרוֹת לֹא נֻתְּקָה עוֹד הַשַּׁלְשֶׁלֶת עוֹד נִמְשֶׁכֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת מִנִּי לֵילוֹת וכמיטב המסורות השלשלת היא של בנים ומאב לבן אבל אני סוגד לשלשלת של הבנות ואל הבנות שלמרות הפינה המבויישת שלהן בסיפורי המקרא הן עוברות אלינו בעוצמה חיתית ואם הזמן בעולם הזה יאפשר לי אז אספר לכם קצת על דיוות בסיפורי המקרא והשלשלת שלא נותקה נמשכת אל הראשונות שעבדו בכבישים ובשדה ובחקלאות ובכול עבודה קשה והיו דיוות אמיתיות אחת אחת

נעמי פארן נוסבאום גדלה איתי על הסיר מאז ימי ילדותנו ואמנית אמיתית והרי אימא שלה זלדה שכול כך הרבה מהתרבות של דגניה של אז נכתב ידה ואיפה דולה אביה והדף המדהים ברקע שושנה האפט צביקה קוטנר והדיגים זה מה שאני מזהה ואולי אתם מקבלים את התחושה מה אני רוצה לעשות

ריבי נעמי ורינה וברקע בתמונה המרכזית שרה פרלמוטר וצביקה קוטנר ויפות מאלה לא צולמו מאז

ומהן אל בנותיהן ושבע הבנות הן כולן חוליות בשלשלת שלא נותקה וכך מצאתי את עצמי עם נכדי רועי שלקח אותי אל הארכיון בדגניה כדי לבדוק את האפשרות לספר שלושים סיפורים על המשפחות של הראשונים שיש לי כוונה לספר בדרך שלי של בתמונות ובאומר והייתי צריך לבדוק מה יש בארכיון מבחינת החומר

ולאחר נסיעה חויתית עם רועי הנכד שלי הגענו לדגניה וממגרש החניה מיד לשרותים הציבוריים שליד המגרש והם במצב נורא ואל המים הקרים שבהם היינו ממלאים תרמוסים בצאתנו לעבודה עם הנץ השחר והמים לא קרים ודגניה יפה עם הפסלים של יוסי שבתאי והגינות הנהדרות של דגניה ואני אומר לרועי כשאנחנו הולכים בכביש של מוסדות הילדים ומספר לו שהבית שהיום הוא ארכיון היה ביתנו בדגניה ובמלחמת השחרור נפל פגז על אחד מהחדרים והרס אותו לגמרי ועם הסיפורים לנכד הגענו לארכיון.

ארבע בנות עובדות בארכיון ריבי כץ מנהלת הארכיון ועל פיה יישק דבר והיא לא הייתה בארכיון באותו היום רינה זהרוני כמדומני שהתה בחול ואני נפגשתי עם ענת ענבי ונוגה רוזנצויג והמפגש היה כול כך מרגש בשבילי מפני שנחשף בפני עולם מדהים של צילומים של הראשונים שהיו מזמינים מידי בעם צלמים מקצועים ברמה הגבוהה ביותר שיש והצילומים ישנם בארכיון והבנות עושות עבודת קודש וסורקות את הצילומים לקבצים דיגיטלים שמהם אפשר לספר על המשפחות שאבחר לספר עליהן ולענת יש כשרון מיוחד לזהות את הנפשות המצולמות

ולי הייתה חגיגה גדולה עם המפגש המאלף הזה רק שתי בקשות יש לי לריבי שבלעדיה אי אפשר להחליט לאן להתקדם והראשונה היא שיש לסדר את הקבצים הדיגיטלים לפי משפחות וכך התמונות יהיו נגישות לכול דורש והשניה להכנס לנושא זכויות היוצרים שהוא נושא בעיתי בכול פרסום של תמונות ועוד בקשה אחת והיא לשלוח את צביביק לוז שענת סיפרה לי שהוא חבר טוב של אסף אגין ולנסות להעביר לארכיון חומרים שיש אצלו שחייבים להיות גם בארכיון

ומאחל לעצמי שתוף פורה עם הדיוות של הארכיון

ועוד נמשכת השלשלת ממרומי האולימפוס אל סיפורי המקרא ואל הראשונות בדגניה ואל ענת ונעמי ואיזה חוזק של שלשלת ששום דבר לא יכול לנתקה

רינה זהרוני

ואתם רואים את נוגה רוזנצוויג ואני רואה דרכה את יענקלה קורציק אביה שכיכב בפוסט הקודם

ומבחינתי זאת ההיסטוריה של דגניה