דיאלוג עם אילן

הדברים של אילן גיסי שנכתבו אלי

מרכז המזון אותו מתאר שמוליק היה בעצם סיומו של פרק המספוא הטרי שהחל בהפסקת גידול עשב הרודוס התלתן ושחת האספסת שהוחלפו בהזנה בתחמיץ שנאסף בבורות התחמיץ.מרכז המזון החליף את התערובת שסופקה על ידי מכון צמח.המתקן עצמו נבנה בתקופת היותי מרכז משק ומעבר למזון כולי שמוכן בעגלה מערבלת.רפת דגניה קנתה אחת מהעגלות הראשונות שיוצרו על ידי מפעל לכיש עגלות מערבלות.נהדר לקרוא את תאורי שמוליק ולי לפחות קצת נחמץ הלב על העולם אותו הוא מתאר שאיננו עוד

בשבילי הדברים שלך הם דברי אלוהים חיים וראשית לכול אני מפרסם אותם כמו שכתבת מבלי לשנות אפילו אות אחת

והרי דברנו בטלפון שיחה של יותר משעה על ההיסטוריה של הרפת וסיפרת וסיפרת וסיפרת ואני יודע שרחקת מאוד מדגניה אבל מה לעשות והלב נשאר בדגניה שלנו והדברים שאני כותב נכתבים מתוך סימני שאלה גדולים מצד אחד אני רוצה להיות לפה למה שדגניה הייתה כאשר חיינו שם ואני רואה בפייס בוק את חבורת עוזבות ועוזבי דגניה והקשרים הנהדרים בין חבורה זאת ואני מתחיל להבין את ההתרפקות והאהבה למקום בו חיינו שנים כה רבות ונתנו לו כה רבות וקבלנו בתמורה את החלק היפה בחיינו

אבל אלו מילים בלבד ואיך מתרגמים לסיפורים ולתמונות זאת שאלה מורכבת וכרגע אני במבוכה איך לספר את הסיפורים וכשאתה מסתכל לדוגמא על הרפת וחושב על הראשונים שלפי דעתי היו שניאור וצבי מרגלית ושושנה האפט ולאה בן אמיתי ואלו הם מי שכרגע אני זוכר ועובר לבנים הממשיכים והם ארנון גתי ושי אחי וחיים ביטנר ורוחה אחותי ואיציקו ואהרוניק גונן ושמואל פיטרס ונבות ויגאל ויורם רם והכול נקשר לבן ארצי ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי

וכמובן שאתה, אז פה נחשפת ההיסטוריה של דגניה ומה עם הבננות והחברים הנהדרים שנשאו בעול שנים כול כך רבות והפלחה וסירין והפרדס והזיתים והכרם והירקות וכול העולם הנפלא הזה שברח לנו לנבכי ההיסטוריה וכרגע אני במבוכה הרי יסדתי בלוג ביחד עם רעיה והוא הולך ומתבסס ומשמש כלי נפלא להציג את ההיסטוריה בדרכי שלי ואני תוהה איך ולאן ואני מקווה שאמצא את הדרך הנכונה ומצד שני אני מנסה גם להציג את המשפחות שבנו את דגניה ושהביאו אותה להיות המקום בו חיינו ואני עובד עם רוני רם לספר את סיפורה של משפחת רם וגם כאן השאלות והתהיות רבות ואני מאחל לעצמי שאמצא את הדרך הנכונה שאהיה מרוצה ממנה מפני שזה כעין פיילוט שלי ואם אצליח יבואו רבים כמותו ואני אקיים את ההתחייבות הקדושה שלי למקום בו חייתי ארבעים ושמונה שנים ושם מצאתי את רעיה ובו נולדו חמשת ילדי

אילן בסיפור של שניאור יש תוספת ולשניאור יש צד נוסף מדהים עם הזיתים של דגניה ובפוסט הבא שיהיה השישי של סיפור כס המלכות יופיע שניאור במלוא הדרו בשתי תמונות נפלאות שממחישות כמה יפה הייתה ההיסטוריה ואתה ואני יודעים איזה מרורים האכלנו את החברים כאשר חיסלנו בשם הכלכלה מקומות כאלה נפלאים כפי שהיו הזיתים והכרם ועוד נוספים רבים ובמילים אופטימיות אלו אני מסיים את דברי אליך וזה לא שאין דברים רבים נוספים שאני רוצה לומר ומנסה בעזרת מיכל ביתי להוסיף סרט מהרפת שצילמה נכדתי נועה וביתי תמר ונכדי תום ואם לא ילך אז יהיה בלי סרט