הודו בכפית ועל קצה המזלג

היי לכול אלה שנכנסים לבלוג שלנו

השבוע בבלוג שלנו אנחנו עוסקים בהודו

רעיה ביחד איתי מספרת ועורכת את סיפור שבע הגבעות הכולל את זוית הראיה שלי ואת זוית הראיה מהצד שלה ואני מציג תמונות ופכים מהודו. בעצם אנחנו עושים אתנחתא מסיפורי הילדות שלנו ומצילומים בעיקר מאשקלון מהחוף ומרחיקים לכת אל הודו וזה בעיקר לגוון קצת ולשבור את רצף סיפורי הילדות אליהם נחזור בשבוע הבא.

אין ניגוד גדול יותר בין המציאות בקיבוץ בעמק הירדן ובין המציאות של הודו ,הודו עובדת על כול החושים אם זה הטעם ואם הריח ואם השמיעה וכמובן הראיה, המציאות בהודו תוקפת את מי שנתקל בה אם לאהבה אין קץ או למנטרה האומרת שאנחנו לא עוברים אפילו באוירון מעל הודו.

אני לא בא לטעון שהיה לרעיה ולי קל או נוח או נעים בהודו אבל שנינו אוהבים את הודו עד כלות הנפש והסיפורים והצילומים הם תחליף למציאות, תחליף יפה ותחליף מעניין אבל צריך לזכור שהן תחליף בלבד.

מקדש במדוריי

הודו היא תת יבשת ולמה תת אני לא מבין יש בה למעלה ממילירד אנשים והגודל לא נקלט במוח אצלנו אומה שלמה מתפעלת מהכותל המערבי ובמושגים של הודו הוא אתר חורבות מסר חשיבות המקדש במדוריי הוא אחד ממקדשים בסגנון זה ותנסו להבין מה זה לפסל קירות כאלה של מקדש בגובה של חמישים מטר לפחות

אני לא זוכר איפה צלמתי את המקדש בכחול אבל אני נותן לו לדבר בעצמו

קיר באחד מארמונות חג'ראו ועוד תזכו לראות אצלנו מה מפוסל על הקירות בחג'ראו

את עולה הרגל הזה צילמתי ברחובות דלהי והאם הוא מאמין שממלא משימת עליה לרגל או סאדו. הוא הופיע אצלי ברחובות ניו דלהי הענקית ונחרט במצלמה וכמו שנחרט במצלמה כך נחרט במוחי

לא הבנתי כאשר צילמתי ואני לא מבין גם היום ואת התמונות בפוסט הזה שהן קצה קצה המזלג אנסה להעביר למילים בשלבים יותר מאוחרים בבלוג שלי ואולי נוכל להבין במקצת מה זאת הודו

אתר האשפה הגדול בעולם בניו דלהי ממוקם על גדות הימונה

אתר הרחצה הקדוש במטורה וכמובן שנצטרך לדבר ולהסביר מה זה רחצה בהודו ואיך שומרים על צלם אנוש גם בתנאים קשים כאלה והודו מפוצצת באנושיות וגם באלמנטים קשים ביותר והכול במערבולת אחת בלתי נתפשת