אמנות אחרת

היי ידידי

אני אוהב את הפוטו שופ שלי חלקים גדולים ממנה הם עלומים עבורי אבל בחלקים הדיגיטלים שלה העוסקים הצילום ובעיקר עיבוד צילומים ובחלקים הנוגעים בציור אני הולך ומעמיק .לפוטושופ יש תכנית לימוד נהדרת אבל מכיוון שאני סובל מדיסלקציה אני לא מסוגל ללמוד מתכנית הלימודים שלה ואני לומד בדרך של ניסוי וטעיה ולאט לאט אני מתקדם בדרכי שלי

לפני עשר שנים בתכנית של פוטושופ פשוטה יותר מזאת המותקנת אצלי היום יצרתי וביריעה ענקית והגעתי להישגים בחלקים מסוימים שאני שואף להתקדם איתם ובחלקים אחרים יצרתי מפלצות ואז נקטעה העבודה שלי באמנות והפסקתי לצלם והפסקתי להציג אמנות ועם הסיפורים בא התאבון והיום אני יוצר במלוא יכולת שלי והולך וחודר יותר ויותר למה שאני קורא אמנות ומצליח להפחית את המינון של המפלצות שאני יוצר ובדרכי שלי המינורית אני רוצה לנסות ולהציג עבודות שאני מתיחס אליהם כאמנות והקשורות במסרים שאני מעוניין להעביר.

אבל כול מה שכתבתי זה מילים בלבד ואין להם משמעות בכלל ולמה שיש משמעות זה לעבודות שאני יוצר ושם אני מנסה לחדור לצד האפל שבי ואני יודע שבו מונחת המשמעות של האמנות שלי ומפני שפרחים וגינות אני יוצר יופי מפני שכול חיי אני מקושר לעולם הצמחים והפרחים ומפני שאני אוהב את המין האנושי מאד ובמיוחד את היופי הנשי אני יודע לצלם ולהראות את היופי והאסתטיות שקימת במין האנושי אבל אני שואף ליותר מזה והאם אני מצליח או לא רק אתם יכולים לשפוט אבל דבר אחד איני יכול לעשות זה להפסיק ליצור עבודות בעלו משמעות מפני שזה גדול ממני ואת כול מה שכתבתי עכשיו אני מנסה להמחיש בתמונה אחת שבמשך הזמן תתפצל לסיטואציות רבות אחרות

שנה משלוש וחצי השנים ששהיתי בהודו עם רעיה הייתה בדרום הודו ובתוך כול המשמעות של הודו בשבילי שום דבר לא מגרד את מה שהודו חרטה בהוויה שלי,טכנית התמונה די עלובה אבל היא מציגה ללא מילים את החלק האפל מאוד והקמאי שישנו בדרום של הודו ואי אפשר להגיע אליו מפני שהוא חלק מהתרבות בכפרים של הודו הפראית הקיימת מאות בשנים

התמונה צולמה בטקס שהסאדו מנסה להתמודד עם בעיית העקרות בטקס רווי סמים ומשמעויות בעזרת העברת הבננה מהפה שלו לפה של העקרה ואני לא בטוח שרק את הבננה והם מנסים לתת מענה לבעיית העקרות שהיא קריטית לחיי אישה בהודו ובמיוחד אם אין לה בן.היינו רעיה ואנוכי בודדים עם מטען התרבות שלנו ונבלענו בהמון המקיים את הטקס וניתנה לי הפריבילגיה לצלם מבלי שאף אחד ישים לב לזוג המערבי המסתובב ביניהם

ונסחפתי עם התמונות ואת האמנות האחרת אציג לכם בפוסט הבא

את הודו אשתדל להציג במנות מדודות כדי שתוכלו להיות שותפים שלי בחויית הודו הפרטית שלי

ואוסיף להפעם עוד תמונה אחת של מקבצת נדבות הודית וכדי שתבינו את גודל הבעיה שלי בחיים בהודו אז כאשר הסתובבתי ברחובות עם המראה המערבי שלי אז בכול קרן רחוב ובמיוחד בבומבי המשפה שקרן הרחוב שייכת לה מסתערת עליך עם הילדים והמעוותים והאימהות וכך בכול קרן רחוב ואני שאני מסייר רגלי ברחובות הרחוב מופקע מרשותי לחלוטין

לבעל דוכן התבלינים בפינה למעלה בפורטרט פרימיטיבי שאני ציירתי אין אפשרות שלא לתת לה תשר איזה שהוא מפני שהיא לא תלך והיא בת העם שלו וביד יש מה שהוא בשבילה

ובמעבר חד ליפן שאת הצילומים נהדרים שלה יש לי ממשפחת הטיילים הנהדרת של אבנר אייזיק ומיכל והילדים ובאוסף הרגיש והנהדר שלהם אני משתמש ביחד עם ה אוסף שלי והתוצאה מדליקה וביפן אני בוחר להשתמש בצילומים של גנים יפניים שלדעתי והבנתי לעולם לא נגיע לגנים כאלה ועוד תראו אצלי גנים מכול העולם ובזה אני מסתפק הפעם