שדה התירס והעורבים ,ואן גוך ונבות שרת

אני מרשה לעצמי לספר סיפור על המספוא בדגניה שלא נכתב במקור של הסיפורים הנפלאים שרעיה מספרת לכם ולי אתכם ותחילה הסבר קצר על הדרך בה מסופרים הסיפורים

ההכנה של הפוסט השבועי לבלוג שנקרא בשבילי הזיכרונות ואני קורא לו סיפורים מן הגיא המפורסם מידי שבוע ביום חמישי נכנסה לרוטינה, והרוטינה היא שהסיפורים שרעיה ואנוכי סיפרנו נכתבו במסמך וורד גדול מאוד ונשמרים בכול הזהירות האפשרית על ידי רעיה ועל ידי. במסמך הזה אין צילומים בכלל ובו רעיה עושה את העריכה שלה ולי אין אפשרות לשנות אפילו באות אחת את מה שערכה ולקראת סוף השבוע קובעת רעיה מה יהיה הפוסט השבועי ומה אורכו והיכן יושתלו התמונות וכאשר המסמך מוכן אני מעתיק את הפוסט למסמך נפרד ומשתיל את התמונות ורעיה עורכת מחדש וכאשר מאשרת נשלח הפוסט למיכל שמפרסמת אותו כפי שאתם קוראים אותו בבלוג,

ולמה אני מספר את זה מפני שרעיה כתבה לי בסיפור של שדה האספסת שיש לו חלק מרכזי ברצון שלי ושל רעיה ליצור את הבלוג עם אלישע זל וחדוה רכבי ורינה שזוכרת עד היום את העץ בפרדס של דגניה א ובאיזה שורה הוא היה ומה היה מספרו בשורה והיה עץ תפוזים בפרדס של אשכוליות ורעיה ציינה לי בהוראות שלה שפה תשים שדה של תירס כדי שנבין איפה היו מסתתרים מאלישע זל וחדוה רכבי וסימנה לי את המקום שהיא רוצה שהתמונה תושתל ולי אין צילום של שדה של תירס.

ובמקרה כזה אני מבין שהיא שולחת אותי לגוגל והלכתי לגוגל וכתבתי שדה של תירס בויקיפדיה ונפתח ציור של ואן גוך של שדה תירס ועורבים ואני ואן גוך בשבילי הוא גדול האמנים שיצרו ציורים מאז ומעולם ושדות תירס בעמק מהעבר שלנו המצוירים על ידי ואן גוך מעלים בי כול כך הרבה זיכרונות והם כול כך חיים אצלי שהחלטתי לכתוב פוסט על שדות התירס בעבר שלי ושל כול מי שהיה ילד בעמק בעברו

שדה של תירס ועורבים

הדמות המיתולוגית של המספוא בדגניה שהתירס היה חלק ממנו היה בן ארצי שהיה מן הראשונים וענק כפי שרק הראשונים שלנו יכלו להיות ולשמוע את בן ארצי ומיצי בתו שהיא בת כתתי שרים בפסח את שיר השירים הוא חוייה שאי אפשר לשכוח אותה והיא בדנא של כול מי ששמע, אבל בן ארצי

בן ארצי משחיז את החרמש

מתחת לתמונה בכתוב הקטן נכתב בספר היובל של דגניה

ארבעים שנה עם החרמש ביד. רק אחד זכה לכך משה בן ארצי זכרונו לברכה. ארבעים שנה רצופות של עבודה במספוא כשהוא משכים קום כדי לקצור מידי בוקר,רבים נשרו במרוצת השנים כתוצאה מחולי ותשישות ואלו הוא התמיד עם חרמשו

ומצד אחד היה איש תרבות ממדרגה ראשונה ומוסיקאי מחונן עם קול ערב באופן יוצא דופן והיה גם עובד אדמה מיוחד במינו ולראות את

בן ארצי קוצר בחרמשו אספסת זה בהחלט ברמה של לשמוע אותו שר את שיר השירים אשר לשלמה בליל הסדר בדגניה לפני יותר משבעים שנה. אבל האדם שאצלי מקושר למספוא ולתירס הוא נבות שרת שיש לו חשיבות עליונה בעבר שלי והוא גיסי ובעלה של אחותי רוחה ובצד הנכדים שלהם אז יש להם כבר נין הראשון לאחר הנינים שהיו לאימא ולאבא ומצביע על החוסן של שבט השרתים והבן הגיאים וכן ירבו

ונבות יופיע אצלי בבלוג בסיום הכתיבה שלו ובסיפור ענק של הבלו הול.

נבות מעמיס חציר

ומה הקשר של נבות לתירס בשדות דגניה שבעמק הירדן ובכן נבות היה מספואיניק וביחד עם חברים נוספים ואת יהושע דודי כבר הזכרתי ואת יגאל צפתי אוסיף מפני שבעבר המאוד עשיר של יגאל היה גם פרק נכבד להיותו מספואיניק ביחד עם נבות והם גם נגעו בבן ארצי האגדי והמיתולוגי אבל הוא שייך לראשונים ואני הייתי ירקן וגידלתי ירקות וזה סיפור בפני עצמו

אבל הידידות עם יגאל ונבות כשאני נזכר בה מעלה לי דמעות לעינים עד היום ומה הקשר לשדות התירס זקופי הקומה שהיו נקצרים להכנת תחמיץ משובח להזנת הרפת הענקית של דגניה ולנבות היה קשר הדוק להצלחת הרפת ומלך התחמיץ היה נבות שהיה הקוצר של התירס ומקצוען ברמה הגבוהה שיש בכלל לגידול והכנת תחמיץ לרפתות

ומה הקשר של הילדות שלנו וגם של ילדנו לשדות התירס אז כשהשתבל התירס וקלחיו הבשילו היינו הולכים ילדים ומבוגרים לשדות התירס וקוטפים קלחים גדולים וצהובים קולפים אותם ומבשלים במים ומלח ולראות את רעיה זוללת קלח של תירס שנבות והצוות שלו גידל ואם לא ראית הנאה כזאת אז זה כאילו לא ראית הנאה אמיתית מעולם והידידות בין נבות ורעיה היא ידידות שלא מהעולם הזה והתמונה מוקדשת באהבה אין קץ לשניהם