חופי אשקלון

היי ידידי והצופים בתמונות שלי והקוראים בבלוג שלי ושל רעיה

מיכל שאני לא מעיז לומר מה היא בשבילי מפני שתכעס עלי ובכול זאת אזכיר שהיא בתי הבכורה ספרה לי שהכי הרבה צופים נכנסו לפוסט של האלוהים שלי והכי מעט לעירום שלי וזה בהחלט סביר אבל בשבילי לאלוהים ולעירום בדיוק אותו הערך מפני שהם כמו הילדים שלי והילדים שלי אצלי כולם אהובים עלי ללא שיעור ואת כולם אני אוהב אותו הדבר כלומר עד כלות נשמתי.

אני שולח לכם פוסט נוסף של תמונות וזה עושה אותי למאושר מפני שיש לי לפני מי להציג את עולם היצירה שלי שנטשתי לאנחות לפני שלושים שנה ונשלפתי על ידי הבלוג שלנו לפרץ יצירה אחרון מפני שאני מתקרב לשמונים ויש סוף לכול דבר וגם לנהדר ביותר שיש.

יש לי אבא ואמא שמי שעיין בבלוג יש לו מושג מה על מי הם היו והם היו גדולים מהחיים כמוהם אולי פגשתי בחיים שלי אבל גדולים מהם לא אולם במקביל להם יש לי הורים נוספים והם הירדן והכנרת וים התיכון .ליד הכנרת והירדן נולדתי וחייתי מעליהם ולידם ובתוכם וינקתי אותם עם החלב משדי אימי והחל מגיל תשע עשרה שאז התגיסתי לצבא תחברתי לים התיכון בכבלים שאי אפשר לנתק אותם והיום אני גר בסמיכות גדולה לחופי הים התיכון ונושם אותו וחי אותו באינטנסיביות רבה.

חיבור הזה שאין לו אח ורע אני יכול כדי להמחיש ולומר שאלדד דינור שהיה בן זוגי לצלילות בקורס בשייטת הוציא אותי מתחת לאניה בנמל חיפה לאחר צלילה מפרכת מהאפלה הגדולה ביותר שקיימת בעולם והביא אותי בבטחה לבית חולים רמבם שם התעוררתי לחיים מחדש.

ועוד אירוע שמחבר אותי אמנם לים סוף הוא שהוצאתי את נבות גיסי ממעמקים שאין להם שיעור מתוך הבלו הול אבל בזה אני לא גאה אלה תוהה כול החיים שלי כמה הייתי אידיוט והיום אני מספר את הסיפור הזה לנכדי איתי וכאשר נסיים את הבלוג הזה תקראו על האירוע הזה והחיבור הזה לים הביא אותי לצאת לחוף בשעת סערה וליצור את התמונות שאני שולח בפוסט הזה.

משלל התמונות שיש בפוסט אני מציין שתיים האחת היא של הקבצנית מניו דלהי שהיא אות לכך שהודו שלי עדיין רחוקה מסיום אצלי והיא מרתקת כפי שרק הודו יכולה להיות והבחורה עם בגד הים הכול כך חושנית אומרת שהעירום רחוק מסיום אצלי אפילו אם יהיה רק צופה אחד.

תהנו