לידידי

היי ידידי

לראובן,ולנילי צלביץ ורינה גם ולתמר מגדל ושלומית אורמיאן

אני רוצה לומר לכם שהתגובות שלכם נקראו בתשומת לב ועשו אותי למאושר, הן מפרות אותי ומדרבנות להוסיף וליצור ביחד עם רעיה שהיא העוגן היציב של הבלוג.

ואני רוצה הסבר קטן לאן הולך הבלוג אז במרכז יש סיפור על הילדות והבחרות שלי ושל רעיה, הסיפור מעשית כתוב ויקח פוסטים רבים כדי לספר את כולו והמוגול השמנמן עם הידיים והרגלים הדקות ככורי עכביש היושב בבית שלנו על הכוננית השחורה על לוח השיש המגולף להפליא מהודו שומר ומקפיד להשגיח על רעיה ועלי שלא נתרשל

במקביל רצים הסיפורים על בית אבא שעדיין לא סופרו ולאחר שיסופרו נרחיב את המעגל ונראה לאיזה מחוזות המעגל יוביל אותנו

ובמקביל כדי שרעיה תוכל לערוך לפי הקצב שלה ושלא נתגרש מפני שאני מציק לה קשות, יש לי פינה משלי ושם אני מתפרע וכך אני מרגיש שגם אני בלוגר

כרגע אני רוצה לכתוב על המלכה בריניקי ואמת המים שלה וקצת על אורח החיים הפרוע שלה וכיצד למדו הראשונים החלוצים שלנו לבצע מערכת השקיה מעוררת כבוד להשקות את העמק שלנו מהמלכה בריניקי והרומאים ועל כך כאשר הסיפור יהיה מוכן ושם לכם שתי תמונות שצילמה בתי מיכל כדי שיהיה לכם שמץ של מושג לאן אני מוביל אותכם