על איזון בין ציור לצילום

היי ידידי ואלו שצופים בעבודות שלי

והפעם אני רוצה על לכתוב על האיזונים שבין צילומים לציורים

לקח לי זמן להתמצא מי נגד מי בשני האתרים העיקריים שלי הבלוג נכנס לסדר קבוע של שני פוסטים בשבוע האחד עבודות צילום שלי והשני הגיגים ככול העולה על רוחי ולעבודות בתמונות והגיגים יש לי חומר לכול אותו הזמן שהראש שלי יהיה צלול ויהיה בי את הרצון לפרסם.

לשם כך הייתי צריך להגיע שאני אהיה מרוצה מהעבודות שלי ולגבי צילום הדברים הרבה יותר פשוטים מפני שהצילום בא לי באופן טבעי וללא מאמצים ופשוט אם יש לי מצלמה מתאימה ואני אסתובב ומצלם איתה יהיו צילומים יפים אבל אצלי נחלש הצורך לצוד סיטואציות חדשות ובגלל הסכרת אני לא מטייל בחול בכלל וגם בארץ באופן מוגבל אבל אוסף התמונות שלי כול כך גדול שיש בו מספיק לפרק חיים נוסף והעיבודים של תמונות והציורים באים מהמוח שלי כך שבנושא זה אני מסודר וזה לאחר שהתגברתי על ציור של תמונות ועיבוד של תמונות בפאן הטכני שעוסק בעריכת התמונות והציור שלהם ואצלי הוא חלק חשוב ביותר בתצוגה שאני מציג את התמונות למי שצופה בהם .

ובבלוג יש לי מטריה רצינית ביותר של מיכל שעוזרת לי בכול בקשה שאני מבקש

ובאתר השני שאני מציג בו והוא הפייס למדתי להפעיל את הדף שלי באנדרואיד ובמחשב השולחני ואני חוגג ואותה חבורה שאוהבת את התמונות שלי חוגגת איתי כך שאי אפשר לומר שאני עובד למגרה מפני שיש לי קשר רציף ואמיץ עם הצופים שלי שמפרה אותי מאוד וכיום אני עוסק יותר בעבודת האמנות ופחות באמצעים הטכניים שיוצרים אמנות ובמיוחד אמנות דיגיטלית.

שני פרויקטים גדולים רובצים לפתחי הראשון הוא סיפורי וציורי הנשים בסיפורי המקרא שבוער בעצמותי וכאן אני שואף לספר על כעין מיפגשים ביני לבין הענקיות של נשות המקרא ולראיין אותם ולנסות לחדור מבעד למעטה הסמיך שכותבי סיפורי המקרא עטפו בו את הנשים שלהם

ופרויקט השני שאני רוצה להכנס אליו הוא סיפורי הראשונים וכאן בניתי לי מגדל קלפים שאחלק את העבודה ביני לבין מספרת הסיפורים וכבר שהצגתי את הדבר בפני מיכל היא אמרה לי אבא זה לא ילך ובדומה לאודי שזרע זרע של צנונית וכולם אמרו לו אודי זה לא ינבט ובסוף נבטה הצנונית ואודי ידע תמיד שכך יהיה כך אני לא אתחמק מלהפגש עם האנשים שאני מעונין שיספרו לי על הוריהם ואת זה אצטרך לעשות בדגניה ובמקומות מפגש אחרים נוספים ועוד מועד לחזון

פועלת זרה בשדה התעופה בניו יורק