הגיג על המשך הבלוג

תהיות רבות יש לי לגבי הבלוג שלי ושל רעיה

בעצם הוא כעין סיפור חלקי של חיינו שלנו שלי ושל רעיה ובמיוחד אצלי שזה בעצם סיפור מילדות לזיקנה על כול המשתמע מכך ולפי מה שאני רוצה כרגע זה להשאיר את הבלוג כפי שהוא ולא להמשיך לספר אותו ההתענינות בבלוג אינה מה שהוא ואני משתוקק לחזור לאיניטימיות שלי עם עצמי והציורים שלי והאמנות שלי שכול כך נוח לי איתה אבל עם הפוסט הזה האחרון של כס המלכות קבלתי בומבה בראש והעלה אצלי ספקות האם אני לא חייב לי ולרעיה להמשיך ולספר ויש לי עוד רבות לספר אבל החשיפה קשה לי ולאן אני הולך עם הרגשות שלי

את ההחלטה אני צריך לקחת עם עצמי וזה לאחר שגמרתי עם עצמי שמספיק לספר ואני מתקשה עם זיג זגים ואני צריך להתלבט עם עצמי כמה לילות כדי להחליט וכרגע אני במבוכה

עטור מצחך זהב שחור

(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר'

מצחך מתחרז עם עיניים ואור,

(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר'

אך למי שתהיי

חייו מלאי שיר.

אברהם חלפי לאריק אינשטיין

גנבתי אותה מהאינטרנט והיא אפילו לא יודעת ואם הייתה מגלה הייתי מצלם אותה

הציור של סמי הבן של רוגר ומירב בניו יורק שלאחר הלימודים היה יושב יום יום אצל המורה שלו לאמנות ומצייר והנערים והנערות בבית הספר היו באים אליו ומבקשים צייר אותי וכשרון גדול ממנו אני לא מכיר