וידוי

רק מקום אחד בעולם אני אוהב יותר מהודו וזה הוא כור מחצבתי בדגניה והודו רצה כיום בבלוג שלנו ורעיה העורכת ומספרת ואני בצילומים וההגיגים ואני יודע שאנחנו מובילים את הודו שלנו למסמך שלי ורעיה הוא תמצית הנפש שלנו וקורה לפעמים שאתה מתאהב במקום וחי עם הפינה בלב שנים רבות והנה לי ולרעיה איתרע מזלנו אבל בגוגל איתרע זה מלשון מזל רע אז אני משנה למזל שהאיר לנו פנים והביא אותנו להודו

הבלוג על הודו שונה לחלוטין מהבלוג על דגניה את ההיסטוריה של דגניה לא תעדתי באופן שיטתי והחומר הצילומי לוקה מאוד בחסר אבל קרה שהייתי שותף ביצירת האלבום של דגניה לשנת היובל וניתן לי חופש מלא לצלם מה שאני חפץ ולמרות שהיה לי הרבה מה לתרום גם בסיפורים על דגניה אבל לא הייתי בשל ובודאי שלא היה לי את המודעות ליכולת שלי לספר.

הצילומים בספר היובל הם בשחור לבן במצלמת רולי פלקס נפלאה ואין לי היום את המצלמה ואין לי אף נגטיב לרפואה אבל מבחינתי הצילומים שצלמתי את חברי דגניה הותיקים הם עבודות הצילום היפות ביותר שצלמתי וכבר למדתי אצל אבנר חתני שאפשר לסרוק ולקבל תוצאות נפלאות ואני הכרתי לעומק את ותיקי דגניה גם כאשר היו רבי כוח וגברים ונשים מיוחדים ביותר וגם כאשר תש כוחם והיו זקנים וזה במפגשים שלי עם החברים הותיקים של דגניה כאשר הייתי מזכיר.

המיוחד בצילומים של החברים הותיקים חברי דגניה על ידי שבכול תמונה מאחורי המצולם יש סיפור מדהים שאני הכרתי אותו ומה לעשות שדרך הצילום שלי היא אסוציטיבית ותפסתי את החברים כול כך אמיתי שמבחיתי זה מעלה לי דמעות בעיניים בכול פעם שאני מעיין באלבום את הצילומים שמנו באלבום אבל את הסיפורים של האנשים לא סיפרנו ואם יש לי חלום זה להרים תערוכה עם תמונות גדולות על בד קנווס עם הסיפורים על האנשים המיוחדים האלה ומכיוון שכולם אינם איתנו היום אפשר לספר באהבה מבלי לפגוע .אלבום היובל נכתב נהדר אבל הפן הזה הסיפרים על החברים המצולמים חסר לי.

בהודו אני משתדל לתת תמונות שיש בהם אמנות ויופי אסתטי שאני מוצא מאחורי הצילומים ובשבילי תמונות שמנסות למצוא משמעות מאחורי הצילומים זאת תמצית האמנות

אוהב את כול אלה שמעיינים בבלוג שלנו ומקווה שכאשר רעיה ואנוכי נסיים היריעה של הודו תתרחב ואולי לחלקכם תקרין הודו את מקצת האהבה שרעיה ואנוכי חשים אל הודו