הנשים הרג'סטניות

היי ידידי

הפוסט מוקדש באהבה אין סופית לנשים הרגסטניות

ואני שואל אותכם האם ראיתם בימי חייכם בחלד תמונה צבעונית יותר ומלאת חיים יותר מהתמונה הזאת ולדעתי אלו סבתא ואימא וילדה ועליהם אני רוצה לספר לכם בפוסט הזה

כול המילים שלי מוקדשות לנשים בתמונה הזאת וגם כול התמונות שאני שולח בפוסט הזה מקבלות את ההשראה שלהם מתמונת המקור של שלושת הנשים שבודאי שגם היא מעובדת על ידי לעיבוד שמנסה להעביר אליכם את אווירת הקסם שאני מוצא בתמונה הזאת ואולי דרך התמונות והמילים שאני כותב בהגיג הזה שבעצם הוא יותר מהגיג אצליח להעביר לכם את מהות האהבה שאני חש להודו ומעל לכול לרגסטאן ולעיר הבירה שלה גיפור וליופי שמצאתי בה בכול אבן ובמקדשים ובחניות ובארמונות ובבדים ובחפצי חן ובמה לא ותאמינו לי שראיתי בחיים שלי לא מעט אבל כזה לא ראיתי בשום מקום ומעל לכול ליופי של הנשים הראגאסטניות

את התמונה צילמתי בדלהי לשם עוברות הנשים בחפשן אחרי פרנסה אם בבניה או בנקיון או בכול עבודה שהן מוצאות ואני לא ראיתי זנות אצל הראגסניות אבל הזנות קימת בכול מקום ובשביל זה הם מביאים נשים מהארצות השכנות שלהם ומרוקנים את הארצות האומללות האלו מהנשים הצעירות שלהן ואני מניח שעוד ארחיב על נושא זה בפוסט מיוחד.

הנשים הראגאסטניות לא נמצאות בדלהי מפני שזה המקום בו היו רוצות לחיות אלא זקוקות לפרנסה ולהאכיל את משפחתם וילדיהם אבל האושר לא בא בעקבות הכסף והעושר ושמחת חיים כפי שאני מצאתי בהודו אצל פשוטי העם המופרדים לקאסטות ומנוצלים על ידי הגברים שלהם ואי אפשר לתאר כמה הן קשות יום וביחד עם זה שמחת חיים ולבביות וצחוק כפי שמצאתי אצל הראגאסטניות לא מצאתי מאז ימי הודו שלי בשום מקום בעולם ומכיוון שאני יכול להכביר במילים לאין קץ אני עובר לתמונות

אימא רגסטנית וילדיה ברחובות דלהי

נשים רגסטניות רוחצות בדלהי

הבנאיות ומנהלם