פתחו לי שערי צדק

אעבור בם אודה יה

זה השער לאדוני

צדיקים יבואו בו

אודך אדוני כי עניתני

ותהי לי לישועה

אבן מאסו הבונים

הייתה לראש פינה

את הניגון לפסח הזה שמתנגן לי בראש ציטטתי מהראש שלי ובשער לצדיקים שלי עברו שלושה .צדיק ושתי צדיקות הצדיק הוא אני שנכנס לי טרוף לראש ,לספר את סיפורי הילדות שלי ובכול יתר הסיפורים הרצים אצלי בראש לכול מי שירצה לשמוע ולצרף את הכישרון הענקי שלי לתמונות וציורים וליצור דבר שנקרא בלוג ולהפיץ ברשתות הדיגיטליות

ועברתי את השער בצעד מהוסס אבל בראש זקוף והנה לאשרי הצטרפה אלי רעיה ועברה את השער גם כן ובלעדיה אי אפשר היה שהבלוג יהיה מה שהוא היום ,תוסס,חי ונושם במלוא לוגמיו והיום רעיה זה הבלוג והבלוג הוא רעיה וצדיקה נוספת שעברה בשער היא בתנו מיכל שעיצבה את הבלוג בדמותה ובצלמה ועברה את השער בראש זקוף ובכול קומתה ונוכחותה ובלעדיה אין בלוג ואני זוכר איך שאימא שלה הביאה אותה מפוריה לפני חמישים וחמש שנים וכשראיתי את מיכל התינוקת המוארת והיא הייתה מוארת באור יקרות ידעתי שהאור הזה יאיר לנו את הדרך עד ליומינו האחרון.

היום הבלוג מפוצץ בתגובות והגל הולך ומתגבר ותמר בתי שואלת אותי האם אפשר לפרוץ איתו לאתר של היסטוריה רציני שהיא מכירה וכמובן שאני מסכים ולאלוהים פתרונות לאן אנחנו הולכים. מחר אני נוסע עם החננים לכס המלכות בואדי פיגאס להעלות את תום נכד הזקונים שלי שכולו תום ואור לכס המלכות ואני מניח שבעזרת התמונות והסיפור אמחיש לכם מה הוא כס המלכות בשבילי ומוסיף תמונות נפלאות שהן עדיין אמצע הדרך האמנותית שלי אבל דווקא האמצע הוא הדבר המעניין מפני שהאמצע מגיע בסוף לסוף והסוף הוא גם סוף הדרך