הבתה של אבנר ותמי

באחד מימי החמישי טלפן הבן אלי ,ובן לי ולרעיה יש רק אחד והשם שנתנו לו הוא אבנר ואשתו שהיא כלתנו המאוד אהובה תמי לבית דרזנר ואני שאני אדם לא קל כרתתי ברית עם הדרזנרים שהם משפחה נהדרת וכבוד גדול הוא לי להיות בקשרי משפחה איתם

והפעם אני רוצה לדבר על הבתה של אבנר ותמי ושום מילה לא על שלושת הילדים הנהדרים שלהם והבית המדהים שהם בנו בעשר האצבעות שלהם ובטח שבבטח שלא על פוליטיקה רק על אבנר ותמי והבתה שלהם ואיך לאבנר ותמי יש בתה פרטית שלהם ואיך טיילנו שם השבת ומה ראינו ומה הרגשנו זה בדיוק מה שאני עומד לספר לכם.

הבתה של אבנר ותמי נמצאת בחלק ארץ שכולל ארבעה ישובים אורנית, שערי תקווה. אלקנה ועץ אפרים כולם בצד הישראלי של גדר המערכת המקיפה את ישראל על הקו שנקרא הקו הירוק עם תיקונים ואין לי שום אמירה פוליטית ואני רק מתאר מצב כפי שהוא,

הבן שלי ומשפחתו חיים בעץ אפרים והם המלח של המלח של החברה הישראלית ומה שקורה באיזור הזה שמתפתחים ישובים ישראלים שהם חלק מההתישבות ביהודה ושומרון ואת הישובים בונים הפועלים הפלשתינים ובמשכורות שהם מקבלים הם בונים מסביב כפרים פלשתינאים וכך ההתישבות היהודית והפלשתינאית מיישבת את השומרון ולא ברור לי מי גדלה ומתפתחת מהר יותר רק ברור שבמובלעת שאני מדבר עליה חיים זה בצד זה המון פלשתינאים ויהודים זה לצד כשגדר מערכת מפרידה ביניהם ואיזור שלפני כמה עשרות שנים כמעט ולא חי בו איש היום תוסס וחי ונושם והיום מפרידה גדר מערכת בין שני העמים

וכול מה שתארתי כאן זה את המצב העובדתי בשטח ללא התיחסותי וללא הבעת דעה בכלל שממילא אין לה ערך מפני שהשטח קובע מה קורה ויקרה בעתיד ולכול הפוליטיקאים, לא בצד שלנו ולא בצד הפלסתינאי אין אפשרות להכתיב לתושבים כיצד לחיות והאם בנפרד או שתווצר אומה חדשה שמורכבת מהתושבים שחיים במקום

ולאחר שתארתי מציאות שאני לא מבין אותה אבל מבין שזאת המציאות בשטח אני מתחיל לספר את הסיפור של הטיול שלי ושל רעיה בבתה של אבנר ותמי ואיך נוצרה הבתה הזאת זה סיפור מיוחד במינו

הבתה נמצאת בצד הישראלי של גדר המערכת המפרידה בין שני העמים והיא מצויה בשטחי מטעי זית הגדלים בגידול בעל השייכים לפלשתינאים ופעם בשנה ניתן להם למסוק את הזיתים בשטחים האלה ומעבר לזה אין רעית בעלי חיים ואין צייד ואין כריתת עצים והצמחים ובעלי החיים מוגנים הרמטית על ידי מערכת הבטחון

והתפתחו שם שפע של בעלי חיים ללא צייד וללא השמדה באופן חפשי ולשטח כזה אין אח ורע במדינה שלנו ובטח לא בשטחים הפלסתינאים והצמחים ובעלי החיים הגדלים במובלעת הזאת חוגגים וחיים בצורה שהכי פחות סובלת מהתערבות אנושית שמשנה אותם

ולדעתי גם בעולם כבר לא קימיים מקומות כאלה והשטח תוסס בצביים ובצבים ובשפנים ובפרפרים ובצמחים שזה הדבר הכי מרהיב שראית מזה שנים רבות והכול בין מטעי זיתים מפוארים ואלות ןאלונים ומה לא

ואם אני חושב על הבתה שבה שהייתי מטייל ליד נווה אפק שבה יש לי בת עם משפחתה והיו בה תנאים דומים אז היום הבתה הזאת לבושה שמלת בטון ומלט והבתה המבוישת נסוגה לכיוון אלעד ולא ירחק היום ולא ישאר ממנה זכר ואנחנו אנה אנחנו באים

והבן מוביל מפני שתמי ואבנר מכירים את הבתה ככף ידם והשטח מסוכל חלקית וטרשים וגדרות אבן ושרידים מן העבר וצמחיה ללא גבול ושיעור וזיתים מדהימים שעוד תראו בצילומים ואני מתקשה ללכת בסנדלים שלי ותמי ורעיה ואבנר מדלגים כמו איילות

והבן מוצא צב ורעיה מומחית שכמותה אומרת שהצבים הולכים וניכחדים והנה עוד ועוד צב ובבתה הזאת הם לא נכחדים בכלל והבן מספר לי שהצביים נמצאים פה בהמוניהם וערמות של גללים שלהם ללא סוף ולמרות שהוא מספר לי שהם חודרים לעץ אפרים בהמוניהם אני לא ראיתי אף אחד עד שבסוף הטיול עבר אחד כמעט מתחת לרגליים שלי

והפרחים והצמחים והאויר המטוהר והלבד המדהים ואני נפשי חייתה כפי שאני לא זוכר מזה שנים רבות ואז הוביל אבנר אותנו למקום שאורי בנו הבכור עושה תה בטבע ושם בינות לזיתים האדירים עם עץ אפרים הפרושה לרגלי והכפרים הפלשתינאים מסביב ועם קולות המואזינים באוזני ורעיה ואני בילינו את אחת מהשבתות הנפלאות שכללה גם את אבנר ותמי וכבונוס את הבתה היפה ביותר שאני ביליתי בה בשנים האחרונות

מתחת לעץ הזית

פרחי העונה במרבד מרהיב

עץ זית שעיצב את עצמו בדמות אדם

רקפות פורחות בצורה מלכותית

בצל עצי הזית עם אשתי היקרה לי מכול

אבנר ואימא שלו מכינים כוס תה בפינה שאורי יצר למטרה זאת

למרות האיכות הירודה של התמונה אני מציג אותה מפני שלא בכול יום תראו אותי מנשק את אשתי

מבינות לעצי הזית נשקף אחד מהכפרים הפלסטינאים

ובסוף שקדיה מסוגננת