הודו שלי

היי ידידי

לפני עשרים שנה יצאתי עם רעיה להודו לשלוש שנים

אי אפשר להכיל את הודו בשלוש שנים תקופת חיים שלמה לא תספיק בשביל להכיר ולהבין את הודו היא גדולה עלי בכמה וכמה מספרים אבל האהבה שלי את הודו חופפת אותי בראש ובלב ובכול נפשי ובכול מאודי והיא אין סופית

למזלי באוסף התמונות שלי הענקי המורכב בעיקר מצילומים שלי ומאוסף צילומים נהדר של משפחת איזייק שהם טיילים ממדרגה ראשונה ובעזרת שני אוספים אלה והזיכרונות שלי ושל רעיה אני מתכוון לפרסם יריעה פרטית שלי מהודו ובעזרתה אני מקווה להרחיב אצל כולנו את הידע ובעיקר החוויות שרעיה ואנוכי חווינו בהודו.

בדגניה נולדנו וגידלנו את הילדים שלנו באשקלון אנחנו חיים היום אבל הודו השפיעה העלינו בכול החושים שקיימים וגם כאלה שאנחנו לא מודעים להם.

אני מתכוון לפרסם בהגיגים שלי פעמים בשבוע ובכול פוסט שבע תמונות והגיג ומילים קצרות מאוד על היכן שצולמו התמונות ועל הקצה שבקצה של המזלג על הודו.

שלוש מגה ערים ישנם בהודו ובכול אחת בערך עשרים מליון תושבים כלכתה אשר בבנגל בה לא היינו בכלל ובומבי שהיא עיר מעניינת מאוד אבל בגלל מקבצי הנדבות לא יכולתי לתעד את השהות של בבומביי מפני שהייתי בלבדי עם המעסיקה שלי ולא יכולתי לצאת מהמלון בו שוכנתי וגם לא לצלם חופשי וניו דלהי בירת הודו בה שהייתי עם רעיה

כאן נעזרתי ברעיה שלאחר שהסתגלה קצת להודו החלה ללבוש פאנגבי סוות ונראתה כהודית אמיתית ויפה כמו חלום ואין לי צילום שלה להמחיש את זה אבל בעזרתה הלכתי בדרום ובדלהי מפני שהיא בנפשה הודית וההודים אהבו אותה מאוד ומספיק עם המילים ועכשו לתמונות.

בפוסט הזה אני רוצה להציג בראשי פרקים לאן אקח אותכם בהודו חלק מהתמונות לא קלות לצפיה אבל בחיים לא הכול דבש

הסאדו סוחב עגלה בעזרת שני קרסים וחבלים התקועים בגבו והנער מקבץ את הנדבות שההודים תורמים לו

קטע קיר מפוסל ממקדשי חג'אראו ועוד נדבר על חג'אראו

ארמון נשים בגיפור

מה שהוא להמחשת האמנות ההודית

העיר הלבנה באינטרפרטציה שלי

סאדו בטקס פראי בדרום