אש, אופטימיות והומור

האמת שהבדואים הופיעו אלי כמתוך חלום וכפי שבאו כך נעלמו ונעלמו אולי באחד הכפרים הבלתי מוכרים או במאהל באיזה שהוא מקום בנגב או שברהט ואת חוף הים באשקלון האוכלוסיה ההבדואית מכירה ומתרחצת בו ואשקלון שהיא עיר ימנית ברובה מקבלת אותם ועוד אמשיך את הרומן שלי עם הבדואים מפני שאני אוהב אותם ועבדתי שכם אל שכם עם הגברים הבדואים וכאשר היו מספרים לי תראה איזה דבש החיים שלנו הנה לפני שנה התחתנו ועכשו אנחנו הולכים להתחתן בפעם השניה

ואני שאני פמיניסט קיצוני ומכיר היטב את היכולות והמיוחדות של המין הנשי ואין מי שיכול ללמד אותי מה הוא המין הנשי מפני שנולדו לי ארבע בנות ואני עפר לרגליהן וכאשר אני הולך לאימוני ההליכה שלי בטיילת של אשקלון והנשים שורקות בעוברן אותי בהליכה שלהן וכאילן אומרות לי זוז זוז כבר זקן אל תפריע לנו ואני נעלב כמעה אבל גאה מאוד ביכולות הפיזיות וכול השאר של המין הנשי

ולאיתי נכדי שהוא טייס וזה הפרט היחידי שאתן לכם עליו הייתה בקורס מדריכה אישה וכשראיתי אותה באחד מהמפגשים נעתקו לי המילים מהפה ואמרתי לעצמי תראה איך שהעולם משתנה ואני בוחר שלא להמשיך בנושא הזה וזה לא מפני שאין לי מה לומר ההיפך הוא הנכון.

ותראו איך שהגיג נוצר ואצלי הוא זורם ומפעפע בעוצמה אדירה ואני לא מסוגל לעצור אותו אצלי בפנים ובמקום להתנגד אני מספר וכול כך אוהב את זה.

ובהקשר הזה צריך להבין את הסיפורים על הילדות של רעיה ושלי שפרצו מתוכי בשטף שאי אפשר לסכור אותו והדבקתי בזה את רעיה שהיא היום המספרת והעורכת העיקרית של הבלוג ונכון להיום היא המובילה שלו ולפי דעתי יקח שנים להעלות את כול מה שסיפרנו רק שיהיה כוח לרעיה להמשיך ולספר מפני שהיא עושה מלאכת קודש

והנה סיפרתי הגיג ואפילו לא נגעתי במה שאני מתכוון לספר בתמונות הבאות אז אגלה לכם שאני עומד לספר על אתיופים ובדואים שאני כול כך אוהב ובמיוחד על האתיופים ורק טיפה רקע על הצילומים שאני מציג ואמשיך בהגיג בפוסט הבא

אז הסיפור נמשך ככה שאני גר לשפת הים של אשקלון ובלילות של חמישי שישי ושבת חודרת לביתי המוסיקה מהברים שלשפת הים ואני נמשך כלאבן שואבת ללכת ולצלם את המבלים ולפני כעשור הייתי יותר צעיר רק כבן שבעים וצלמתי כמטורף והצילומים שכבו אצלי ועכשו אני מתחיל להעלות ולספר את מה שעבר עלי וההמשך בפוסט הבא וניתן לצילומים לדבר

בתמונה הזאת טמון סיפור

אני מכיר את הנער שנים רבות ואוהב אותו מאוד הוא בן של חברים קרובים של אבנר ותמי בני וכלתי ואתם הייתם אומרים שהוא סובל מפגיעה כול שהיא ואני אומר שהוא הילד הכי מיוחד שיש וכול פעם שהוא פוגש אותי הוא שואל מאיפה אתה ואני משיב מאשקלון וכשהחיוך שלו עולה על פניו אני נמס לחלוטין

ונמשיך באש

שתי בנות של אחיות של תמי כלתי ממשפחת דרזנר המפוארת . האמהות והבנות ברמה הגבוהה שיש ואני גאה להיות מכיר שלהן והאש שורפת ומאכלת אבל הן כמו הסנה אינן מאוכלות ונשרפות אלא שותפות של האש ואת הבחור עם הידים על הראש על הכסא קשה להכיר אבל אני יודע שהוא הבן שלי אבנר מפני שזה אבנר שלי

זהו יגאל בעלה של נאוה אחותה של תמי שאתם כבר יודעים שהיא כלתי ואיזה כלה יש לי

והתמונה היא קשורה אצלי לאלוהים ומי שמכיר את עולם היצירה שלי יודע מה יחסי לאלוהים ואת התמונה אני שם מפני שיגאל בדמותו במציאות ולא רק בדמותו קושר אותי לאלוהים שלי ועם המטה ביד הוא יכול בקלות לבקע את ים סוף

ואיך אפשר בלי אתיופים שאני כול כך אוהב אלו הם בנים של האתיופים שעלו מארץ מוצאם והם כול כך חיוביים וההכרות שלי איתם מחזקת בי את האמונה בחלק החיובי שבחיים ואל תטעו בהם מפני שהתוספת שלהם למגוון של הארץ תורמת תרומה נכבדה למה שאנחנו

על התמונה הזאת אין מילים להסביר והיא מעבר לכול המילים בשפה שלנו ושיכת לעולם אחר

וגם התמונה הזאת גדולה על כול המילים

ומה תגידו על פריחת הגרבילאה

ותמונה מלאת אוירה מההוויה אתיופית

והיופי אין לו סוף

ואני מסיים בשתי תמונות מלאות אופטימיות וזאת עם ההומור שבה

וזאת עם הממטרה המפזרת את המים לעולם הצמחים שאני כול כך אוהב