המסע לכס המלכות

המסע אל כס המלכות או לחילופין החלום ושברו

רבות מאד התלבטתי איך לספר את המסע המופלא של ארבעת המופלאים אל סלע "כס המלכות" במערב הפרוע של דגניה, ולבסוף הלכתי לכיוון המשעול כפי שהתרחש במציאות. אני מקווה שהסיפור ימחיש את המסע שבסופו העפלנו לכס המלכות, ויש מי שהצליח להעפיל ויש גם מי שלא הצליח. אבל זה יתברר בשלב הרבה יותר מאוחר של האודיסאה.

המסע שלי התחיל ביום שני כאשר תמר שלי קבעה, והודיעה לי מי ישתתף. עברתי ממצב של מציאות אל חלום שחלמתי עליו רבות בעבר, והנה החלום הולך להפוך למציאות, מפני שבשבילי לטייל עם תמר ונועה הנכדה הבכירה שלי ותום נכד הזקונים שלי, הוא התגשמות של חלום שלא שערתי עד כמה יהיה רב משמעות.

כאמור, ארבעה היינו בטיול הזה, וכאשר ביקשה אותי תמר, "בוא נעלה עם תום לכס המלכות", ואני פנסיונר שכמוני, נענתי בחפץ לב. בעצם, חפץ לב אינו מתאר כראוי את המערבולת שההצעה לטיול האינטימי הזה הכניסה אותי אליה. טענתי את המצלמה שלי וידעתי שכדי להנציח את האירוע אני צריך להיות במיטבי. ידעתי שאני בכושר טוב והייתי בטוח באיכות החוויה שאני הולך לחוות בטיול כזה.

אבל אי אפשר לספר את הסיפור על כס המלכות מבלי לקרוע את מסכי הזמן ולחזור אל ילדותי והקשר שלה אל המערב הפרוע של חברי הקיבוצים של עמק הירדן. ולפני שאני צועד בחרדת קודש אל דגניה מקום הולדתי ואל ואדי פיג'אס וכס המלכות שלי, הרשו לי כמה מילים על השם שנתתי לסיפור "החלום ושברו". בסך הכול שתי מילים אבל מספרות כול כך הרבה. "החלום" הוא חלום שאני חולם בראשי ובמוחי ובכול נים ונים שבגופי, אבל הפעם המילה הדומיננטית היא "שברו", והסבר קצר למה היא כול כך משמעותית בשבילי.

"שברו" בפרושו הרגיל הוא מקרה שבן אנוש נשבר ואינו מסוגל לבצע משימה שהוטלה עליו, או שהוא עצמו הטיל על עצמו. והשאלה האם בטיול כול כך שקט, צפוי וידועים ההתחלה וגם הסוף, יכול לקרות "שברו", ולמי הוא יכול לקרות? אבל אכן הדבר קרה לי בחברת האנשים הקרובים לי ביותר. ועל כך בהמשך הסיפור. אבל "שברו" הוא לא רק שבר במובן של שבירה, אלא יש לו פירוש נוסף שכולל למשל את משפחת יעקב אבינו שירד למצרים לשבור שבר, כלומר לקבל מזון בעקבות הבצורת הקשה שפגעה בארץ כנען. יוסף, בנו של יעקב, היה בעל כוחות נבואיים, מפרש ומסביר את החלום, את הקשר שלו למציאות היום יומית, ודרך הפרשנות שלו הגיע להיות המשנה לפרעה. בסיפור הפרטי שלי אנסה לפרש את החלום הפרטי שלי ולתת תשובה, אם אוכל, מה הוא "שברו" מבחינתי, מה היא משמעותו של החלום שלי והאם הוא מספר לי מה שהוא שאני צריך להבין על עצמי.

ולאחר הקדמה זאת אני רוצה כמה מילים על ארבע הנפשות הפועלות. ראשית כל אנוכי על כול המורכבות שבי, והיצריות והקיצוניות שלי, וההרפתקנות שלי, ואהבת אין קץ למשפחתי ולילדי ונכדי, ואהבה לאין שיעור לנופים ולעבר שלי במקום הולדתי. תמר ביתי, שאי אפשר לתאר אותה במילים ספורות מפני שהיא רבת פנים כול כך. הטיול שלנו לכס המלכות על כול המשמעויות המיסטות, הוא פרי שמתאים ביותר למיוחדות שבה ולאהבה השוררת ביני לבינה. ומה אומר ואספר על נושקה ועל הקשר בינינו מיום שנולדה, ומעבר לדאגה שלה המאוד מרשימה לתיעוד של הטיול קיבלתי ממנה יד תומכת כאשר הייתי זקוק לה מאד, ולסבא כמוני זה שיעור מאלף במגבלות הכוח, ואני מאושר שמי שנתן לי את השיעור היא נכדתי נושקה. ומה אספר ואומר על נכד הזקונים שלי תום שאני מלווה את גדילתו וגידולו זה מספר שנים וממנו אני לומד על המיוחדות של הדור הצעיר הגודל היום, ולאיזה עומק ומשמעויות יכול להגיע הכישרון שיש בדור הזה. ובכלל כול הטיול היה בשביל שתומי ישב על כס המלכות ורק כתר לא שמתי לו על הראש.

ואספר קצת על מקומו של המערב הפרוע בחיי חברי הקיבוצים בעמק הירדן, שלהם הוא שימש ככר נרחב לטיולים והרפתקאות משום שהיה בהם יופי בראשיתי, במיוחד בחודשי האביב שבהם זרם הירדן בעוז, אלא אם הייתה שנת בצורת, שאז הסכר בגשר הסירה היה נסגר והירדן היה נהפך לביב שופכין ולמים מליחים שהיו זורמים אל ים המלח בנתיב ארוך ומתפתל של סופים וצמחיה.אבל גם בשנים האלו של שנות הבצורת,

היו באביב מרבדי הפרחים מרהיבים. והיו לנו פינות נסתרות משלנו שהיינו מטיילים אליהן בדרך כלל ברגל, ולפעמים עם טרקטור ועגלה. ואת היופי של הטבע אז אי אפשר לשכוח ותמיד תמיד אתגעגע אליו. ואספר עוד שלפי מה שבדקתי עם רינה ורעיה ועם עצמי, אז עם ההורים שלנו לא טיילנו במערב הפרוע. טיילנו עם האחים, עם חברים אבל לאו דוקא עם ההורים. אבא שלי היה לפי זכרוני מטייל איתנו באופן מוגבל לצורך איסוף צמחים להגדרה שהיה אוסף בשטחי הבתה, אבל אימא, לפי זכרוני, לא יצאה לטבע. הזיכרונות מציפים אותי בגלים גלים וכמו לבה המתפרצת מהר געש הם מתפרצים,

ואני שהיום לא ממהר לשום מקום, מוסיף ומספר שהיינו יוצאים בדרך כלל מהשער הדרומי, עוברים מתחת לאקוודוקט ומעל הגשר שעל תעלת הטרפז, עוברים ליד בית העלמין שהיה קטן מאוד באותה תקופה, ורוב אלה ששכנו בו היו ההרוגים ממלחמת השחרור, ואז היית מגיע אל המזבלה שלנו שהריחות היו מציפים את המשק עם הבריזה המערבית אחרי הצהריים. אבל הסרחון והיופי הלכו ביחד, וכמות העופות שהיו מוצאים את מזונם במזבלה, הייתה בלתי נדלית. השחפים, הרחמים, דיות ושאר עופות דורסים היו מזינים את עצמם במטבח הפתוח. ובלילות, יללות התנים היו מחרישות אוזנים.

התמונות שאני מצרף פה אינן שייכות לכס המלכות אלא לנפש שלי ואני קורא להן תמונות שבורות ואל תחפשו ליטופים מהתמונות מפני שעד שאלטף אותכם זה יקח זמן ומה שאני מבקש תנו מבט ונסו להבין מה מניע אותי

שמוליק

את רעיה התמונה מפחידה ואני אוהב

העקרה

קומפוזיציה

גרפיטי משולב

מרכבת הנסיכה

ואסתפק בפראות שלי בתמונות האלה ואמשיך בפרק השני של הסיפור שלי בפוסט הבא