בין פלאח לאמן

אני גאה בפלאחיות שלי שהיא מילה שמבטאת סוג של פרימיטביות באמנות שלי וזה מכיוון שלא למדתי אמנות בכלל לאורך חיי ויש לי ראש קשה שמאמין בכשרון הגלמי של אמן ולא מוכן לתת לאף אחד להכנס להיכל האמנות שלי ולספר לי מה זאת אמנות אבל אני מקבל עיצות ומקשיב להם עד כמה שאני מסוגל לשמוע ולהבין

ובכול זאת לא נתקעתי עם הפלאחיות שלי ומשקל האמנות הולך וגדל בעבודות שלי וזה לא שהעבודות הגולמיות שלי לפני יותר מעשרים שנה נופלות מהעבודות שלי היום אבל העבודות היום הרבה יותר אסטטיות ומעודנות וכך בין שני הקטבים האלו אני נע בסוג של בדידות שלא הייתי אומר שהיא מזהרת אבל אותי היא מהנה מפני שאני אוהב את הדו שיח ביני לבין עצמי.

בפוסטים האחרונים שלי עסקתי בהודו ועדיין העבודה שם רבה אבל רעיה מספרת כול כך יפה שהעבודות שלי הן אך ורק עיטור לסיפורים שלה וכך אני חוזר לציורים והעיבודים שלי כדי להעשיר את הנפש שלי ובכול זאת אני חוזר קצת ליצירה אמנותית וכמה פוסטים שלי עכשו יעסקו באמנות שלי ובמקום שבו היא נמצאת אצלי

ועוד הערה קטנה אני מעיר שחלק מהעבודות הן חידוש של עבודות ישנות ועכשו לעבודות

עבודה שלא הצלחתי טכנית להגיע למה שרציתי להראות אבל כרעיון היא מוצאת חן בעיני

אני לא חושב שציירתי יפה מזה